"חגגנו לפני ובזמן המשחק, אף אחד לא חשב שזו תהיה החוויה האחרונה"

"גיל שמח למעלה באליפות" (גיל אבני, מכבי ת"א)

מסיבת הנובה היתה מסיבת הטבע הראשונה שאליה הגיע גיל אבני ז"ל, שנרצח יחד עם חברו הטוב עומרי לביא ברכבם על ידי מחבלי חמאס. הוא לא היה איש של מסיבות, אבל החברים שלו קנו לו כרטיס ואמרו לו שהוא חייב להגיע.

הוא השתכנע. בגיל 26 רצה פעם אחת להבין על מה אנשים מדברים, נסע לרעים - ואיבד את חייו ביום ששבר את הלב של כולנו. למעשה, כל מה שעניין את גיל בחיים, הדבר שנתן לו את רגעי השחרור שהיה צריך, היה האהדה למכבי ת"א. אחיו הגדול אור משתף אותנו בסיפור האהבה הספורטיבי.

"יש בינינו הפרש של חמש שנים, אבל היינו החברים הכי טובים. הוא היה הנפש התאומה שלי. אנחנו במקור מצפת, וכל החיים היינו משוגעים על מכבי. נסענו לבלומפילד ולמשחקי חוץ באוטובוסים, בטרמפים. האהבה למכבי באה מהאחים, והוא לקח את זה צעד קדימה. הוא היה הולך לכל משחק, גם לחו"ל במקומות הכי נידחים. אני לא סתם אומר לך - מכבי מבחינתו היתה לפני המשפחה, לפני בת הזוג, הקבוצה היתה באמת הכל בשבילו".

בכל הקשור לאהדה למכבי, הרגע החזק ביותר שאור חווה עם אחיו הצעיר, בן הזקונים מבין חמישה אחים, היה טיסה לקפריסין. שם ליוו את הקבוצה בשנה שעברה למשחק מול אא"ק לרנקה. "זה הזיכרון הכי משמעותי. יצא לי לטייל בעולם, אבל זה היה הטיול הכי כיפי ומצחיק שהיה לי בחיים, בעיקר בגלל שגיל היה שם. אלה היו ארבעה ימים של שחרור.

חגגנו לפני המשחק, בזמן המשחק, אף אחד לא חשב שזו תהיה החוויה האחרונה. כל משחק מחדש היה מבחינתו התשוקה הכי גדולה. תמיד הסתכלתי עליו כילד הקטן שלי, וגם כחבר הכי טוב. בשנה האחרונה של החיים שלו הקמנו את מיזם 'לפנתיאון נדל"ן', רשת של קהילות נדל"ן בדיגיטל עם יותר מ־100 אלף עוקבים. היו לנו הרבה מאוד שעות משותפות בשנה האחרונה, אפילו יותר מהרגיל".

"זה מסע מטלטל"

לאחרונה, כחלק מהרצון לשמר את זכרו, משפחתו של אבני, יחד עם משפחת חברו עומרי לביא, תרמו חמישה מינויים לפצועי צה"ל אוהדי הקבוצה בפרויקט משותף עם המועדון, עמותת "אחים לסמל" וארגון "הפנאטיקס".

אור, שישב שנים לצד אחיו בשער 11, ימשיך ללוות את הקבוצה באותה מסירות, למרות הקושי הרב שלאחר האובדן. "אני אהיה עם המינוי של גיל, שיהיה רשום על שמו. זאת הצוואה שלו. אני יכול להגיד לך שבמשחק הראשון שהלכתי, כשהליגה חזרה בעונה שעברה, זה היה נורא. בכל פעם שאני מגיע לבלומפילד זה מסע מטלטל, אבל אני מאמין שצריך לדרוך על פצעים כואבים כדי שהצוואה שלו תתמלא, אז אני שם את הקושי שלי בצד. אני יודע שזה חשוב לו מאוד".

הפרופורציות של האהדה השתנו אצלך? הפסד או ניצחון נראים לך עכשיו אחרת?

"אני חושב שהערכים של מכבי אלו ערכים שליוו את גיל ומלווים אותי גם בחיים האישיים. אלו ערכים של ווינריות. לרצות לנצח, להיות הכי טובים, וזה לא משתנה, זה לא עולה ולא יורד. על אף האסון האישי, יש לנו רצון להיות מצוינים ואנשים טובים. זה לא משהו שיכול להשתנות".

אור התרגש מאוד כששאלתי מי היו השחקנים שגיל הכי אהב. "אני חושב שערן זהבי, כמובן, כמו רוב אוהדי מכבי, אבל הוא גם מאוד־מאוד אהב את גבי קניקובסקי, שבצורה די סמלית הגיע למשפחה ברגעיה הקשים והיה סופר־רגיש, עם אינטליגנציה רגשית אדירה.

האישיות שהתגלתה לנו שומטת לסתות. זה לא שחקן כדורגל אופייני, בשום צורה, ועם כל הקושי הוא בא לתמוך. בסיום העונה הוא שלח לי הודעה שהוא מקווה שגיל שמח למעלה באליפות".

"אני ממשיך את הדרך של שי־אל" (שי־אל קנפו, הפועל ב"ש)

ב־6 באוקטובר בשעות הערב, יממה לאחר שחגג בחינה של אחיו עידן, קיבל שי־אל קנפו טלפון מקצין המשטרה שלו אנדריי, שביקש ממנו לבוא איתו בשבת לאבטח מסיבה ברעים. "נלך מ־7:00 עד 13:00-12:00 ונחזור הביתה", אמר לו.

שי־אל, בן 30 במותו, נשוי ואב לשלושה, כמובן הסכים והלך עם חברו הטוב, שאותו אירח שבועיים לפני כן בערב ראש השנה, כדי לשמור על אלפי המבלים. לאחר שנלחם במאות מחבלים נפל שי־אל בקרב והותיר אלפי קרובים המומים. בין האנשים שכאבו מאוד את לכתו היו חבריו ליציע במשחקי הפועל ב"ש, האהבה הגדולה של חייו.

"הם הספיקו להילחם במחבלים, אבל לא הבינו את גודל האירוע", מספר עידן. "הוא דיבר עם אמא שלי כמה פעמים ואמר לה שיש בלגן. 'אני מפנה פצועים ובא לאכול', אמר בכל פעם שהיא התקשרה אליו. הם דיברו כמה פעמים, מ־6:30 ועד 8:30, ולאחר מכן, כשלא ענה יותר, הבנו שמשהו קרה".

שי־אל התאהב בהפועל ב"ש מאז היה ילד קטן. הוא היה יושב בשער 5 בווסרמיל, היה ממקימי ארגון "Camels" והיה מוכר גם ביציע הדרומי בטרנר, כמובן. "זה הדבר הכי חשוב שהיה לו בחיים. אני הייתי האח הקטן שנדחף כל הזמן.

בכל פעם שהוא והחברים שלו היו מכינים תפאורות, נוסעים למשחקים בבית ובחוץ, הייתי עוקב אחריהם ומצטרף. נסעתי איתו למשחקים עוד בליגה הלאומית - במקומות כמו נס ציונה, רמת השרון, ועוד. התחלתי לראות כדורגל בגללו. בשנה שעברה הוא ועוד עשרה אנשים טסו למחנה האימונים של הקבוצה בפולין, מה שכמובן מבהיר כמה הקבוצה היתה חשובה לו".

הרגע המשותף הכי זכור של עידן יחד עם אחיו ז"ל היה באליפות השנייה ברצף עם שער הניצחון של ג'ון אוגו על מכבי ת"א בנתניה. "זה ערב שאני לא אשכח כל החיים שלי. הנסיעה מנתניה חזרה לב"ש היתה מדהימה. שי־אל היה בעננים. אין שום דבר שמשתווה לזכייה באליפות, בטח לקבוצה כמו ב"ש".

"האמוציות משחררות אותך"

בסוף ינואר האחרון אוהדי ב"ש כיבדו את זכרו של שי־אל עם תפאורה מרגשת במשחק מול מכבי חיפה. "זה היה קשה. כולם קראו בשמו ומחאו לו כפיים. אין אפשרות להסביר את הרגשות האלה. מצד אחד אתה מרגיש גאווה כשאתה מוקף באנשים סביבך שככה מכבדים את אחיך. מצד שני, אתה לא קולט שכל האנשים האלה מתייחסים למישהו קרוב אליך. לא הבנתי עד כמה הוא היה אהוב".

על אף הקושי הגדול עידן כמובן המשיך להגיע למשחקי הקבוצה, וגם העונה הוא ילווה אותה. "למרות שהתעקשתי לשלם על מינוי, הקבוצה חידשה לי את המינוי על שמו ללא כסף, בדיוק באותו יציע, באותה שורה, באותו כיסא. זה לא דבר קל, אבל אני חושב שאני ממשיך את הדרך שלו. זה מה שהוא הכי היה רוצה שאני אעשה".

אתה מסתכל אחרת על כדורגל כיום?

"האמת היא שלא. לפני שבוע, כשעפנו מאירופה, ראיתי את המשחק. כשהובלנו הייתי מאושר, ואז הצ'כים עשו את הבליץ וממש התבאסתי. האובדן לא משנה כלום. ברגע שאתה נכנס לאצטדיון, אתה מתנתק - גם אם זה ל־90 דקות. חשבתי שהכדורגל פחות יעניין אותי, אבל זה עדיין חזק בלב".

"קשה למצוא נחמה בלי עדן" (עדן ליז אוחיון, מכבי חיפה)

עדן ליז אוחיון הגיעה למסיבת הנובה כמנהלת בר בחברה של בן דודה. היא היתה בחורה קורנת, אהובה מאוד על ידי סובביה, וכמובן אהבה לרקוד ולבלות. חייה נקטעו בטרם עת על ידי בני עוולה יחד עם חבר הילדות של המשפחה אוראל אבוחצירה ועם בן דודם ירין אפרים ז"ל. אחת האהבות הגדולות ביותר בחייה היתה מכבי חיפה. עדן, חלק משלישייה עם שני אחיה, התאהבה יחד עם אחיה בירוקים כשהיתה ילדה קטנה.

"אנחנו במקור מנווה שאנן, חיפאים", מספר אחד מאחיה, אור. "האהבה לחיפה באה מהבית, בגלל אמא. יש רגע שאנחנו לא שוכחים וגם אמא לא. היינו איתה במכונית, שלושתנו חגורים מאחור, בערך בגיל 7-6, ועברנו ליד אצטדיון האתלטיקה בחיפה. ראינו שם ילדים מתאמנים בחולצות ירוקות.

הצבע תפס לנו את העיניים. שאלנו אותה מה אנחנו רואים, והיא אמרה לנו שאלה ילדים שמתאמנים במכבי חיפה, ושזו הקבוצה שאנחנו צריכים לאהוד. יום לאחר מכן כבר נרשמתי שם ושיחקתי עד גיל 18. גם אחי ועדן נתפסו על הקבוצה, ומאז כל הזמן אנחנו מלווים את המועדון בכל מקום.

בהמשך התחלנו גם ללכת למשחקים, ולי יש מינוי קבוע. לעומר ולעדן הייתי מביא הרבה כרטיסים מהגרין קארד או שתמיד הם היו מוצאים דרך להגיע, אבל הם לא היו יושבים איתי".

עדן היתה פרצוף מוכר בסמי עופר, לדברי אחיה, שמתגעגע אליה באופן שאי אפשר להסביר במילים. "היא היתה הולכת הרבה מאוד גם למשחקי חוץ, בסמי היא ישבה באזור המשפחות. בכל פעם שהיתה צריכה לעבוד בבר ולא יכלה להגיע למשחק היא היתה עוקבת במקביל מה קורה.

"לא חוגג כמו פעם"

"הזיכרון הכי גדול שלי איתה, שקשור לחיפה, היה שבמשחק האליפות הראשונה אחרי עשור, ב-2021, היא היתה חייבת לעבוד ולקחה את זה מאוד קשה. בשריקת הסיום המועדון שחרר את שיר האליפות של עדן בן זקן. זה הושמע באירוע שהיא היתה בו, והיא עשתה סרטון שהיא חוגגת עם החברים שלה בבר את האליפות והרימה לחיים. עדן כבר לא האמינה שנזכה לראות את חיפה אלופה".

כשאני שואל את אור אם הוא מתכוון להמשיך ללכת למשחקים למרות האובדן, הוא מתייחס לסוגיה הכי מדוברת בימים אלה ברחוב הספורטיבי בחיפה. "האמת? אני מאוד מבואס על העניין עם דיא סבע. יש לי מינוי ואני רוצה להמשיך ללכת למשחקים, אבל כל עוד סבע על הדשא אני נמנע מלהגיע. לדעתי זה לא מקובל מה שנעשה שם. אני עדיין אוהב את הקבוצה, אבל אני מאוכזב. אני חושב שהנרצחים לא היו אוהבים את מה שקורה".

איך אתה מתייחס לכדורגל מאז מה שקרה?

"ניצחון אולי יכול להביא נחמה, אבל התחושות הן לא אותו דבר. אני לא חוגג כמו פעם, אין לי עם מי לחגוג. היינו קבוצה - אני, עומר, עדן, ירין, אוראל. שלושה מאיתנו נרצחו וזה קשה מאוד. קשה למצוא נחמה".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות