רצינו לספר לכם על הניצחון הענק, על גאוות היחידה. על פתיחת משחקים אולימפיים שתביא בשורות טובות ומדליות רבות, אבל תאמינו לנו שכמו שהנבחרת נראתה אתמול, תיקו מול מאלי הוא שי לחג. מומלץ לפני המשחק הבא נגד פרגוואי פחות לפנטז על רבע הגמר ויותר לסדר 0:1 קטן.
זה היה ערב שהחל בזריקת פטריוטיות הישר לווריד. בהמנון אמנם אפשר היה לשמוע את הפרו-פלשתיניים שורקים בוז מאחורי השער הצפוני, אבל כשהקהל הגיע ל'ארץ ציון וירושלים', המחאה נבלעה, או שפשוט סתמה את פיה. אני לא רגשן בדרך כלל, כנראה שזה היה אבק שחדר לעין, או אפקט של צינון קל, אבל דמעה קטנה בצבצה בזווית העין. סוף-סוף קרן קטנה של אור.
דווקא מאלי הראתה במחצית הראשונה איך עושים זאת נכון. ככה זה כשאומרים 'מי זו מאלי? נפרק אותה', נבחרת אפריקנית אתלטית, מרובת כישרון, שמשחקת כדורגל מהיר עם משחק אגפים מפואר. אני מכיר בעלי קבוצות בישראל שבטח כבר הרימו טלפון לסוכן: 'תארוז לי שניים ואת השלישי תשלח על חשבון הבית'.
מאיפה אלה באו? שוב ושוב ברהימה דיארה, ששיחק העונה בהאדרספילד שירדה לליגה השלישית באנגליה, פרפר בימין, שיגע את ההגנה של גיא לוזון. אחרי שש דקות עומר ניראון לקח שער בטוח כשעצר בעיטה של צ'יקנה דומביה.
ישראל נזקקה לקסמיו של אוסקר גלוך. גם כשהמרכז סתום והחלוצים מכוסים יש לו את הכישרון לאתר את המונית הפנויה ברחבה. קצת לפני שהשעון סיפר שעברה רבע שעה, האס של רד בול זלצבורג הודיע שהוא הגיע עם כדור שחלף ליד הקורה.
לא האמנתי שמשחק בין ישראל למאלי כמעט ימלא את האצטדיון האייקוני של פריז, אבל מצד אחד יהודי צרפת לא אכזבו ובאו בהמוניהם ומצד שני אלפי מהגרים ממאלי, נכנסו ליציע כדי להבהיר שהם לא שוכחים מי היא המולדת ומהם צבעי הדגל.
הלך קשה. זה לא פשוט להוריד חלודה שהצטברה במשך 48 שנים, הפעם האחרונה שבעטנו בכדור בטורניר אולימפי. אולי זו היתה ההתרגשות, ייתכן שמדובר בשלב הגישושים, אבל במחצית הראשונה סבלנו מהרבה איבודי כדור וחוסר ריכוז של שחקנים כמו ליאל עבדה ודור תורג'מן, שוב מזל שעומר ניראון היה מאופס ושמר אותנו במשחק. לא נעים להגיד, אבל מאלי קרקסה אותנו.
לוזון הבין בהפסקה שהוא לא יכול לתת למאלי להמשיך לשלוט אז הוא שלח פנימה שניים מגרזניו, עידו שחר ואיתן אזולאי במטרה שיבטיחו לו אחיזה במרכז המגרש. לא שהנבחרת הפכה את עורה אבל בדקה ה-57 הכדור התערבב ברחבת מאלי וחמידו דיאלו החליט לצ'פר אותנו ולהבקיע שער עצמי. מה זה משנה איזה שער, הר הבית בידנו, 0:1 לישראל.
גיא לוזון רקד את ריקוד הניצחון, הקהל ביציעים השתגע. שחקו פסים, תעבירו את הזמן, תביאו נקודות לכבוד הנשיא שהגיע. שש דקות נתנו לנו לפנטז על מדליה ולמדוד חליפות עד שדומביה נגח שוויון. מה לעשות, הגיע להם.
זה היה שעון מעורר שסיפר לנו שאנחנו עדיין ישראל. צריכים לבוא קטנים ולהשתדל לצאת גדולים.
כך התפתח המשחק:
דקה 1. השופט מוציא את המשחק ההיסטורי לדרך...
דקה 5. ההגנה הישראלית חולמת, אבל השוער עומר ניראון מציל את המצב עם הדיפה אדירה לבעיטה מטווח קצר.
דקה 45+1. דור תורג'מן מנסה להפתיע את השוער של מאלי עם בעיטה ממחצית המגרש, אבל מפספס את המסגרת.
דקה 45+2. המחצית הראשונה מסתיימת ללא שערים. עדיפות יחסית לנבחרת מאלי הפיזית.
דקה 46. המחצית השנייה יצאה לדרך...
דקה 56 - שער! 0:1 לישראל. אוסקר גלוך שיגע את הגנת מאלי, בעט ונהדף על ידי השוער, ושחקן מאלי חאמים דיאלו כבש לשערו אחרי לחץ של עומרי גאנדלמן.
דקה 59. עצירה גדולה ומזליקית של ניראון, לאחר שכדור מטווח קצר פגע בפניו. ישראל עדיין ביתרון.
דקה 63 - שער! 1:1. מאלי מאזנת מנגיחה של דומביה אחרי כדור קרן. לניראון לא היה סיכוי.
דקה 67. חילוף ראשון בנבחרת ישראל. ליאל עבדה יורד לטובתו של אושר דוידה.
דקה 82. חילוף נוסף בנבחרת ישראל. גלוך, אחרי משחק טוב, מפנה את מקומו לטובת עדי יונה.
דקה 90+6. שריקת הסיום בפארק דה פראנס. נבחרת ישראל מסיימת ב-1:1 מול נבחרת מאלי שגילתה עדיפות. הפנים למוצאי השבת למשחק מול פרגוואי.
הרכב נבחרת ישראל: עומר ניראון, עילי פיינגולד, סתיו למקין, שון גולדברג, נועם בן הרוש, עומרי גנדלמן, איינאו פרדה, אוסקר גלוך, ליאל עבדה, אלעד מדמון, דור תורג'מן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו