ב־20 במארס 2023, בלם הפועל ירושלים והנבחרת הצעירה נועם מלמוד עבר אירוע בריאותי משמעותי, ונראה היה שלא יחזור לשחק כדורגל. שנה בדיוק עברה, וב־20 במארס 2024 מלמוד ישב בבית המלון בגרמניה עם חברו לנבחרת איינאו פרדה, כדי לצפות יחד בהגרלת הבתים של טורניר הכדורגל האולימפי - חלק מאירוע הספורט הגדול בתבל - שבו הוא אמור לקחת חלק.
קל היה לכתוב את הפתיח הזה, אבל בין שני התאריכים הללו מלמוד עבר המון עד שקיבל את האישור המיוחל לחזור למגרשים. "זה התחיל בבית החולים מהרגע הראשון", הוא משחזר בראיון מיוחד ל"ישראל היום". "אני זוכר הכל. המנהל המקצועי שלנו, שי אהרון, היה שם כל הלילה. כשיצאתי הוא לקח אותי אפילו לאכול. האוהדים הביאו לי מתנות והעלו לי חיוך, והשחקנים, הצוות וזיו אריה כולם היו שם. אחר כך היתה תקופה שלא ידעו מה יהיה. היה רופא שאמר שאין סיכוי שאחזור, ושבטח הוא לא יהיה זה שיחזיר אותי".
מלמוד ממשיך לשחזר, וזוכר כמעט כל פרט: "זיו אריה אמר לי לבוא לאימונים ולהיות חלק, מתוך אמונה שאחזור לשחק בסוף. באיזשהו שלב אמרתי שזה כבר לא יקרה, כי זה היה נראה ככה, אז הלכתי קצת לעבוד בבית הספר והעברתי שם חוגי ספורט. עבדתי גם בחקלאות בבית אריזה - אבא שלי קיבוצניק, אז זה היה ברור מבחינתי. ואז פתאום הגענו לביקורת, וחשבתי שיגידו לי שלא יודעים מה יהיה. שאלתי את הרופא מה קורה, והוא אמר לי 'מה נראה לך?'. עניתי שכנראה לא אחזור, אבל התשובה היתה הפוכה. שלחתי הודעות לזיו ולשי, הבאנו עוד כמה מסמכים רפואיים, והייתי מאושר מזה. הם כמובן רצו שישר אחזור לשחק, אבל לאט־לאט נכנסתי לכושר, ומאז העניינים רצים. עכשיו ברוך השם הכל בסדר, ואני נהנה מכל רגע".
נשמע כמו תקופה מטורפת. מה עברת עם המשפחה בשנה הזאת?
"אין על המשפחה שלי, הורים מופלאים ושתי אחיות מדהימות. הם דאגו לאורך כל התקופה, וגם עכשיו הם שם. אני מודה להם על הכל. אבא שלי בא לכל משחק מאז שאני ילד, וזה חשוב לי מאוד. הוא הלך לרופאים, בדק על מומחים בחו"ל ועשה הכל למעני. ואמא - אין כמו אמא בעולם. כל מה שהיה צריך ומעבר הם עשו. בלעדיהם לא הייתי חוזר".
מה היה לך הכי קשה בתקופה הזאת, מעבר לעניינים הרפואיים?
"לשבת ביציע ולראות את ההצלחה של הפועל ירושלים בפלייאוף העליון. במהלך כל העונה עבדנו כל כך קשה כדי להיות בפלייאוף, ופתאום הכל נעצר, גם עם הנבחרת ועם אליפות אירופה לנבחרות צעירות. זה היה מבאס. כל החיים שיחקתי בשביל זה, ואז הכל השתנה, החיים נעצרים ברגע. עכשיו חזרתי, ואני רוצה לחוות את הכל ולא לוותר על שום דבר בדרך".
זה לא סתם לחזור, בקרוב אולימפיאדה. אתה מעכל?
"רק לדבר על הדבר הזה עושה לי צמרמורת. אולימפיאדה זה דבר מטורף. רק להיות בכפר האולימפי - אין לי מילים. זה מראה כמה החיים דינמיים, ושאי אפשר לדעת מה יהיה. צריך להאמין תמיד שהכל יהיה בסדר. כשראיתי את ההגרלה בחדר עם איינאו פרדה חווינו יחד דברים מרגשים. חשבנו שאולי נקבל את צרפת עם קיליאן אמבפה. זה לא קרה, אבל כל נבחרת שהוגרלה מולנו היתה רגע מרגש".
בסוף קיבלתם את מאלי, את פרגוואי ויריבה מאסיה. אתה מאמין שתעלו מהבית?
"אני מאמין בנבחרת, ושנעשה את ההכנה הכי טובה. חסרים לנו אולי קצת תיאום וזמן משחק, אבל יש לנו שחקנים מוכשרים. כיף גדול להיות באולימפיאדה, אז ניסע לשם וניתן את הכל".
עד למשחקים האולימפיים יש זמן, ובינתיים מלמוד נמצא עם הנבחרת הצעירה בגרמניה, והתוצאות לא ממש מאירות פנים. לישראל יש ארבעה הפסדים בארבעה משחקים בקמפיין מוקדמות היורו 2025, וזאת עוד לפני המפגש עם גרמניה ביום שלישי הקרוב. "פחות הולך לנו, אני לא כל כך יודע להצביע למה", אומר מלמוד. "תיאום הוא דבר שחשוב לייצר בנבחרת, בעיקר כשאין הרבה זמן. יש לנו נבחרת טובה מאוד, שחקנים שמשחקים בקבוצות שלהם ומראים יכולת טובה. זה לא קסם, אבל כן יש מגמת עלייה כלשהי. צריך להמשיך לעבוד קשה, וגם קצת מזל יעזור. לדעתי אנחנו שווים יותר ממה שהשגנו".
מה לדעתך ייחשב הצלחה לנוכח המצב? אתם במקום האחרון.
"אני עדיין מאמין שאפשר לעלות. במצב שלנו קצת קשה לחשוב על זה, אז ננסה לעבור משחק־משחק ולהתקדם משם. ביום שלישי מחכה לנו משחק קשה מול גרמניה, והשינוי יצטרך להתחיל שם".
סיפרת שראית את ההגרלה עם איינאו פרדה, חברך להפועל ירושלים. בנבחרת הנוער יש את אוהד אלמגור, כארם זועבי וליאור קאסה, שבינתיים עבר למכבי חיפה. איך אתה מסביר את ההצלחה הזאת? מה עושים שם אחרת? בכל זאת, קבוצה מהליגה השנייה לנוער.
"מחלקה שאפשר להתגאות בה. מקום שמלמד לא רק כדורגל, אלא דרך חיים. הפועל ירושלים נותנת הזדמנות לצעירים ומפתחת אותם. זה הבית שלי. התחלתי בתור אוהד. הייתי הולך למשחקים כשהייתי קטן, היה לנו מנוי ויש לי חתימה של שי אהרון כשהיה שחקן. היום הוא המנהל המקצועי שלי. זאת באמת סגירת מעגל".
הרבה אנשים מדברים על זיו אריה, ובסוף הוא זה שקידם אותך ואת שאר השחקנים במחלקה.
"הוא מקצוען אמיתי. מנתח את הדברים ברמה הכי קטנה. מראים לנו הכל בווידאו, ומשם מביאים פתרונות לכל דבר. יש לנו עבודת הגנה עם גולן חרמון, עוד אחד שגידל אותי. עברתי איתו תהליך מקבוצת הנערים. הוא מנטור, שלימד אותי עקרונות בסיסיים שעד היום אני משתמש בהם. כיף שעוטפים אותך כאלה אנשי מקצוע, שמקדמים את הצעירים מדי יום".
אתה בלם. אומרים שאין לנו בלמים בכדורגל הישראלי - אולי כי כולם רוצים להיות חלוצים ולהבקיע שערים.
"אני אוהב את עמדת הבלם, תמיד אהבתי את זה. יש לי שאיפות להתקדם, הנבחרת הבוגרת זה משהו שאני חולם עליו. יש לי חלומות, ובעזרת עבודה קשה אגשים אותם. יש בלמים צעירים מוכשרים, יש את סתיו למקין, גיל כהן, אור בלוריאן, טל ארצ'ל, עילי פיינגולד שהוא חצי בלם. יש אחלה בלמים בארץ, אז בעתיד אפשר להיות אופטימיים לגבי העמדה הזאת".
אחרי שנה כזאת זה נשמע כמו שאלה רטורית, אבל מה לאחל לך לשנה הבאה?
"בריאות. שיקרו דברים טובים בארץ, כמובן, כי זאת תקופה קשה לכולם. לגבי השאר - אני כבר אסתדר".
