שריקת הסיום תפסה את אופיר חיים ושחקני נבחרת הנוער של ישראל מעט מבולבלים. מצד אחד וכמו מול קולומביה הם שוב איבדו יתרון באליפות העולם עד גיל 20, מצד שני הם השיגו נקודה ראשונה וחשובה מול אלופת אפריקה. "אני מתמיד מתאכזב ממה שפספסנו כי היינו יכולים לשחק יותר טוב", אמר המאמן בסיום ה-1:1 מול סנגל; "אבל השגנו נקודה ואנחנו צריכים ניצחון מול יפן כדי להמשיך לשמינית הגמר".
היופי באליפות העולם הוא המפגש עם הסגנונות השונים. יצא שישראל הוגרלה לבית שכולל נבחרות מדרום אמריקה, אפריקה ואסיה, שלושה משחקים שהם עולם ומלואו. אחרי שהתמודדו עם הטכניקה של קולומביה במשחק הראשון, הפעם חיכו לנבחרת הפיזיות והגודל של סנגל. עם בלם בגובה 1.95 סנטימטרים ועוד שני קשרים שעוברים את ה-1.90, האפריקאים הקשו על הנבחרת של אופיר חיים לפתח את המשחק הרגיל שלהם.
"הם לא יותר פיזיים מאנגליה ומצרפת", העיד המאמן בסיום, אך את שתי האירופאיות פגשה הנבחרת בגרסה עד גיל 19. פה היה מדובר בסנגל עד גיל 20, וידוע שקפיצת גדילה יכולה להגיע גם בגילאים האלה. אפילו ביציעים, האפריקאים היו גדולים עלינו. סנגלים רבים שעובדים בלה פלאטה ובאזור עלו על מדים והגיעו לעודד, מייצרים את הקצב שליווה גם את הנבחרת הבוגרת שלהם בקטאר. למי ששכח: תופים בלתי תלויים ולא פוסקים.
למעשה, המטרה המרכזית של ישראל – נבחרת וקהל – הייתה למצוא דרכים יצירתיות לבטל את פערי הגודל. ביציע נעשה שימוש בתוף שמחוברים לו מצלתיים, שירי עידוד בספרדית/עברית, אבוקות כחול לבן ועידוד בלתי פוסק. כשחקני חיזוק הגיעו בלם העבר טל בן חיים וגם גיז'רמו ישראלביץ', שעבר כמה קבוצות בליגה שלנו, ועשה את הדרך הלא קצרה מסנטה פה כדי לתמוך.
על הדשא, העסק היה יותר קשה. במחצית הראשונה הנבחרת התקשתה מאוד לפתח את המשחק שלה, ומלבד מצב של תאי עבד כמעט ולא הצליחה לאיים על השער הסנגלי. תומר צרפתי, עם כמה הדיפות טובות, שמר על השער נקי והוריד את הנבחרת להפסקה ב-0:0. אופיר חיים עשה שני חילופים בתחילת החצי השני, והשער נפרץ. דור תורג'מן הכניס מסירת עומק נהדרת, אחד סלמן העביר רוחב ורגל סנגלית העניקה לישראל 0:1.
ברגע הזה, השאלה הגדולה הייתה האם הנבחרת תחזיק מעמד. מול קולומביה שער היתרון היה בעוכריה, וגם מול סנגל היא הלכה לאחור ונתנה ליריבה להתקרב בצעדי ענק. סנגל ניצלה זאת כדי להשיג שוויון עשר דקות לסיום, אבל הפעם את המהפך היא לא הצליחה להשלים.
"מאכזב ששוב ספגנו אחרי שהובלנו אבל נקודה מולם זאת לא תוצאה רעה", סיכם תאי עבד, שכמו כולם היה תשוש מהמאמץ האדיר שנדרש במשחק הזה. לצד התשישות הייתה חוסר שביעות רצון מהיכולת, אך אחרי כמה דקות כל אלה התחלפו בגאווה על הנקודה שהושגה מול נבחרת מאוד חזקה.
השחקנים הלכו אל היציע, שם המתינו עשרות או מאות האוהדים – חלקם בחולצות של הפועל תל אביב, הפועל ב"ש, מכבי חיפה ומכבי ת"א, אחרים עם חולצות של חימנסיה לה פלאטה, בוקה ג'וניורס ואינדפנדיינטה, אבל כולם עם דגל ישראל – והודו להם על התמיכה האדירה. "שיבואו גם למשחק הבא" סיכם חיים; "אנחנו צריכים אותם".
