ב-1964, ביוזמת הנשיא האמריקאי לינדון ג׳ונסון, נשלחה נבחרת כוכבים אמריקאים לסייר בכמה מדינות עימות עם הגוש הקפיטליסטי. להביא קצת רצון טוב וקצת לצרכי הפגנת עליונות אמריקאית. כמה מענקי הכדורסל של העידן - כולל ביל ראסל ואוסקר רוברסטון נכללו בנבחרת אותה אימן רד אורבך: המאמן הפטריארכלי של שושלת הבוסטון סלטיקס.
הם קיימו שני משחקים מול נבחרת בלגרד וניצחו בהפרשים עצומים של 47 ו-48 נקודות. ההתאחדות היוגוסלבית קיבלה החלטה דרמטית. הליגה תופסק לכל שנה לשלושה שבועות בנובמבר בכדי שהנבחרת הלאומית תסייר בארצות הברית בכדי להתקדם. הם רק החלו לאיים על ההגמוניה של ברית המועצות בכדורסל האירופאי - אבל כבר סימנו את השמיים כמטרה.
השחקן היחיד מבין שחקני בלגרד שהצטיין מול האמריקאים היה ראדובוי קוראץ׳ שקלע 18 ו-20 נקודות בשני המשחקים הוא היה יליד עיר השדה סומבור.
בתחילת סדרת גמר ה-NBA שאלתי את ניקולה יוקיץ׳, יליד אותה עיר, אם הוא רואה את הסמליות בכך שהוא יסיים את המסע שהחל קוראץ׳. מסע שהמשיך בקרזימיר צ׳וסיץ׳ - הלא אמריקאי הראשון להיות אול-אמריקן במכללות. בדרזן פטרוביץ׳ - האול-סטאר הראשון מבין היוגוסלבים - וכלל שחקנים רבים אחרים.
יוקיץ׳ פטר השאלה בכך שזו שאלה לעיתונאים והיסטוריונים. אז הנה לכם התשובה: כשדירק נוביצקי ויאניס אנטטקומפו זכו באליפות הNBA ובתואר הMVP של סדרת הגמר הם הוכיחו שיש באירופה שחקני כדורסל עם יכולת אישית פנומנליות. ניקולה יוקיץ׳ המחיש שיש לכדורסל האמריקאי מה ללמוד.
על הכשרת השחקנים במדינות יוגוסלביה לשעבר עם דגש על יסודות של גארדים גם לשחקנים גבוהים. על ניהול משחק מהלואו פוסט או ההיי פוסט על ידי שחקן גבוה. פלייאוף 2023 היה יותר ממסע הכתרה של יוקיץ׳. הוא היה סדרת חינוך לכדורסל האמריקאי: יש בעולם תרבות כדורסל שיש לה מה להציע מעבר לשחקנים. ממש כפי שדרום אמריקה הציעה אלטרנטיבה לכדורגל האירופאי החל משנות השלושים של המאה העשרים.
הוא סגר את הסיפור בקור רוח מפיל לסתות. אבנים התעופפו אתמול בבול-ארינה בדנבר כששתי קבוצות נחושות אך עצבניות זרקו באחוזי קליעה איומים בעודן שומרות. מיאמי דייקה בפחות מ35% מהשדה. שחקני דנבר שאינם יוקיץ׳ דייקו ב-38%. אבל השחקן הטוב בעולם סיים עם 12 מ-16 מהשדה. היה הראשון להוביל את הפלייאוף בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים. עושה דברים שלא נעשו בהיסטוריה.
שנה אחרי אותו מסע ראשון של יוגוסלביה בארצות הברית נוסדה בדנבר קבוצת כדורסל מקצוענית. היא החליפה מועדון בשם הדנבר נאגטס שהיה קיים בתחילת שנות החמישים. הם שיחקו ב-aba ליגה מתחרה ל-NBA.
במשך הדורות הקבוצה כשלה - אבל הציגה כמה עידנים של כדורסל התקפי מרהיב. מדייויד תומפסון לאלכס אינגליש לכרמלו אנטוני. הייתה תדמית נוף מולדתה. בהרי הרוקי הגבוהים יש יתרון לתושבי המקום הקבועים במשחק מהיר בחמצן הדליל יותר.
הלילה, כשהם קרובים לפסגה, הנאגטס לא קיבלו תרומה התקפית סבירה מכל שחקני המשנה העיקריים. אבל הם אפשרו רק 14 סלי שדה במחצית השניה אחרי שאפשרו רק 15 כאלו בניצחון במשחק הקודם ו-16 במשחקי הניצחון שלפניו. הגנה אגרסיבית שרק הופכת נחושה יותר ברגעי מפתח. הגנה שהיא עכשיו הזהות של הקבוצה והבסיס לגדולתה. הגנה שמבינה ממה עשויות מדליות מנצחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו