כך תזהו את הגעתה של הפועל ת"א לעירכם: הרחובות בסביבת האולם יתמלאו במכוניות קומפקטיות שחונות על המדרכה אך מצמידות איזי-פארק לחלון, ניידת שידור תגיע כבר בצהריים כדי לבדוק מאיזו זווית יתפוס המעקה הכי מעט מקום על המסך, ובחוץ יחכו קופות מאולתרות שימכרו כרטיסים לראשונה בתולדות המועדון המקומי. הליגה הלאומית שיוצאת היום לדרך היתה אמורה להיות מהחזקות ביותר אי פעם גם בלי האדומים, אבל המועדון שקם על חורבות אוסישקין ועלה שלוש ליגות בתוך שלוש שנים עם בסיס אוהדים מהגדולים בארץ, אמור להפוך אותה גם למרתקת ולמסוקרת בכל הזמנים. במובנים רבים, הפועל ת"א תהיה המכבי ת"א של הלאומית: סגל רחב ונוצץ במונחים של ליגה שנייה, ציפיות בלתי מתפשרות, קהל שמלווה אותה לכל משחק ותהילה שגורמת לכל יריבה להגיע עם מוטיבציה מיוחדת לגבור עליה בכל ערב. על הנייר האדומים מועמדים לעלייה נוספת, אך צמצום מספר העולות במחצית (משתיים לאחת), ולעומת זאת הכפלת מספר הזרים (מאחד לשניים), יהפכו את המשימה לקשה בהרבה משנים קודמות, במיוחד על רקע העובדה שהיריבות על הכרטיס לליגת העל לא רק רוצות לרוץ בצמרת, אלא באמת מתכוונות לממש את זכותן לעלות. המאמן שרון אברהמי שמר על השחקנים הבולטים מהסגל של העונה שעברה (מתן נאור, טוהר חיימוביץ', גל איתן ויריב רוקני) והתחזק באלעד אליהו מהפועל חיפה ובשני זרים שהצטיינו בלאומית אשתקד: בריאן אוסברי מטבעון ואדריאן אוטר מהבקעה. במשחקי ההכנה ובסיבוב א' בגביע המדינה הראו האדומים עליונות ברורה, אך אין ספק שאחרי שלוש עונות של טיולים ברחבי הארץ הפעם יצפה להם פייט אמיתי. הלאומית הפכה בשנים האחרונות לצמודה ושוויונית, כזאת שבה גם נועלת הטבלה יכולה להפתיע את המוליכה ואף אחד לא ייפול מהכיסא. הפועל ת"א יכולה ללכת לעונות קודמות ולראות כיצד גם קבוצות שסומנו בטרם העונה כפייבוריטיות ברורות בכל הקשור לתקציב ולסגל נאלצו לירוק דם בדרך לעלייה (מכבי חיפה והפועל חולון) או לדחות את החלום בשנה אחרי הפסד כואב בפלייאוף (ברק נתניה). השאלה הגדולה היא כיצד תתמודד הקבוצה כאשר תיתקל במשבר הראשון בתולדותיה, שיכול להגיע בדמות הפסד בלתי צפוי או אפילו עונש רדיוס. אם המערכת תצליח לשמור על קור רוח, אין סיבה שהסגל הזה לא יוביל אותה לאליפות. אבל אם האוהדים, שכידוע הקימו את הקבוצה מאפר המדשאות, יאבדו סבלנות, הפועל ת"א עלולה להתברר כיריבה הגדולה של עצמה במאבק על החזרה לליגת העל.
