הזמר והיוצר רועי גור, אשר בימים אלו עובד על אלבום חדש, הגיע ל-"החופרת" עם שיר זיו לשיחה על הצלחה בגיל צעיר, מוסיקה ותעשיית הבידור. בכובעו הנוסף כמורה, פסיכותרפיסט, ומאמן ילדים ונוער, מדבר גור על בדידות, חרם ומצוקות הנוער שהוא פוגש בקליניקה שלו.
"הייתי ילד מרדן מאוד, כעסתי על העולם", מספר בריאיון רועי גור, מי שכונה מלך הראפ של ישראל כשהיה רק בן 17, "היום כשאני מסתכל על הילד הזה אני יודע לחבק אותו. זעם זו תגובה של כאב", מודה גור, שחוזר לבמות היום בגיל 38 עם שירים חדשים ( אווירה", "ילד מסגרת").
"היה לי פלפל בתחת, היו לי 5 הופעות בשבוע... הכל קרה מאוד מאוד מהר ובגיל 24 אמרתי די, כי הרגשתי שהנשמה שלי מתלכלכת", גור משחזר את המסלול המהיר להצלחה ואת המחיר ששילם.
"זה היה מאוד שקרי", הוא אומר, "הייתי חובש מסכה, ושרתי את המילים בשביל לכסות על הלב שלי".
בגילוי לב נדיר, מספר גור על מאחורי הקלעים של תעשיית הבידור. "לא הרגשתי שמישהו חיבק אותי... הדמויות שהכרתי רק רצו את הכסף שלי", הוא חושף, ומספר מדוע החליט לגנוז שלושה אלבומים ולנטוש את עולם המוסיקה לפני כמה שנים: "הרגשתי שנמאס לי להילחם, שרק רוצים לדפוק אותי. היה לי קשה עם המלחמות".
עכשיו, כשהוא חוזר לפרונט, גור מסתכל גם על הטעויות שעשה בדרך, כמו ה"לא" שאמר לסאבנימינל, ומדבר גם על תחום הטיפול בו התמקצע בשנים האחרונות. "למדתי את תחום הטיפול, כי מגיל מאוד צעיר הייתי המטפל של ההורים שלי, ראיתי את אמא שלי במצבי קצה", מספר איש החינוך ומאמן הנוער, שעבר בעצמו חרם בנעוריו. "עברתי חרם בכיתה ט' שהיה נוראי. החרם ארך שנה. להיות מוחרם זה דבר קשה. לא דיברו איתי, ירדו עליי, החרימו אותי."
בריאיון מתאר גור את הפרעות הקשב מהן סבל ("היה לי מאוד קשה ללמוד"), ומתייחס מגפת הבדידות של המאה ה- 21 ("יש המון בדידות בתקופת הניו מדיה"), ולהתמכרות ילדים למסכים. מה עושים עם ילד מתבודד? מדוע הורים מבקשים שהילד שלהם יהיה כל מה שהם לא היו? ואיך מתמודדים עם חרם? כל התשובות בפרק החדש של "החופרת".
