זה כמה שבועות שב"כ מתריע שחודש הרמדאן הקרוב עלול להביא להסלמה ביטחונית. במערכת הביטחון העריכו שהפלגים בגדה וברצועה רק ממתינים לחודש הקדוש לאסלאם כדי להחזיר את הסוגיה הפלשתינית, שנדחקה מסדר היום העולמי מאז הקורונה ונעלמה לחלוטין מול המלחמה באוקראינה.
לראשי אמ"ן ושב"כ היה ברור שמהר הבית עלולה לצאת שוב הרעה שתצית את השטח ברמדאן, ולכן יצא שר החוץ יאיר לפיד לפגישה עם המלך עבדאללה בירדן, שבסיומה אמר: "סיכמנו לפעול יחד להרגעת המתח ולקידום ההבנה, בעיקר לקראת חודש הרמדאן". בד בבד, מעביר שר הביטחון בני גנץ מסרים ומקדם תיאומים ביטחוניים עם ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן. ועזה ? עם יחיא סינוואר מדברים בשפת המעשים שעזה מעריכה יותר מכל - הקלות במעברים ואישורי יציאה לאלפי פועלים לישראל. הכל כדי למנוע את פרוץ האינתיפאדה הבאה.
אף אחד לא שיער, כנראה, שמי שיצית את האש הוא האויב המשותף לכולם - דאעש - ועוד יותר מכך, מתוך יישובים ערביים בישראל. לכאורה אין משותף בין היישוב הבדואי חורה לעיר הגדולה במשולש. ספק אם תושבי אום אל־פחם מתעניינים בהריסות בתי הבדואים בדרום, כמו שתושבי חורה לא מתעניינים במאבק הפוליטי המתנהל על זהותה של אום אל־פחם בין דתיים למסורתיים. המחבל מחורה ושני המחבלים מאום אל־פחם לא יצאו למסע רצח כתוצאה מתסכולם על כך שאין אופק מדיני. גל הפיגועים האחרון, גם אם הג'יהאד האסלאמי בירך עליו וחמאס עודד את "שאהידיו", הוא לחלוטין אינו גל פיגועים לאומני אלא דתי. קיצוני. וריאנט שנוצר בערוגות שנשתלו בהן כבר שתילים אסלאמיים אחרים.
אום אל־פחם היא מיקרוקוסמוס של כל האוכלוסייה הערבית המוסלמית בישראל. עיר שבעברה רוב אוכלוסייתה היתה סוציאליסטית קומוניסטית, אך הפכה לעיר מוסלמית אדוקה. כ־60 אלף תושבים חיים בה, רוב רובם עובדים בישראל ומגדירים עצמם "מוסלמים מסורתיים" . כמעט חצי מכלל תושבי העיר המבוגרים חזרו בתשובה במהלך שלושת העשורים האחרונים, בעיקר בגלל פעילותו הענפה של מייסד הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ראאד סלאח.
הדת הפכה למוטיב המאפיין את העיר, שבה מרכז דתי מוסלמי שמשך אליו צעירים, הרואים באסלאם מזור לתחלואי החברה הערבית בישראל.
לפני כמה שנים אירח אותי בביתו באום אל־פחם חברי שחקן התיאטרון גסאן עבאס. טיילנו בעיר הבנויה על גבעות. מצד אחד רואים את ג'נין, שבמהלך האינתיפאדה השנייה כונתה "בית גידול למחבלים מתאבדים", מהצד השני רואים את תל אביב.
ליבם של חלק אחד מתושבי העיר נמשך לג'נין, רבים אחרים מעדיפים את חיי העיר היהודית הרחוקה מרחק שנות אור מעירם הצפופה, שחלק מסימטאותיה מזכירות את מחנות הפליטים בעזה. גסאן השקיף ממעל על עירו ואמר בעצב ובכעס: "יש כאן יותר מסגדים מבתי ספר". הדת ניצחה.
אבל גם הדתיים המוסלמים האדוקים ביותר בעיר לא שיערו שמתוכה ייצאו שני מחבלים, שיצבעו את העיר בצבע שחור של דאעש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו