במקום שהשילוב בצה"ל יהיה טבעי - נדמה שאנחנו הולכים אחורה

נשים הן יותר פגיעות מגברים לחציות גבול • ברור שלצבא יש סמכות לקבוע כללי לבוש ומשמעת, אך הסוגיה אינה עצם הסמכות - אלא אופן הפעלת הסמכות • האם מערכת צבאית רואה את אנשיה ונשותיה כסיכון שיש לפקח עליו, או כשותפים למשימה?

קצינות מודיעין במילואים בעזה (ארכיון). צילום: דובר צה"ל

זה היה קורס מ"פים חי"ר משולב. 70 קצינים ועוד שלוש קצינות. היינו בין הנשים הראשונות בצה"ל שהשתתפו בקורס כזה. הייתי אז ראשת הסנגוריה הצבאית של זרוע היבשה ופיקוד הדרום. ביקשתי לצאת לקורס שבעיניי היה משמעותי בהעמקת הקשר בין הדרג הייעוצי לבין המפקדים בשטח.

ביום הראשון התיישבו באוטובוס בדבוקות - צנחנים, גבעתי, גולני. אחד הקצינים זרק לי בחיוך: "ראית את הסרט 'ג'י.איי ג'יין'?", ואני, שצפיתי בו ערב קודם לכן וראיתי את דמי מור נאבקת להשתלב ביחידת העילית אריות הים, תהיתי מה יועיל לי לענות. בסוף רק חייכתי.

קצינות חיל האוויר בריאיון לקראת חג הפסח

שבועות ארוכים התאמנו יחד. לא הרגשתי שקיבלנו הנחות כנשים. גם לא היתה לי בעיה אם עזרו לי. היינו צוות ועזרנו זה לזה, ונבחנו באותם סטנדרטים. לימים, אחד הקצינים סיפר לי שכולם שמו לב לשרשרת הוורודה שענדתי, אך אז, התמקדנו בללמוד איך להיות מפקדים טובים יותר. עכשיו, במקום שהשילוב יהיה טבעי, נדמה שהולכים אחורה.

הוועדה לקידום מעמד האישה דנה במקרים של אכיפת יתר כלפי חיילות - ענישה על לבוש אזרחי ביום השחרור, דרישות מחמירות כלפי נשים בפעילות ספורט. במקביל, רבנים יצאו נגד הבג"ץ שעסק בשירות נשים בשריון. נשים משרתות בשריון בטנקים כבר שנים, בצוותים נפרדים.

בג"ץ רק מסגר את הצורך לבחון עניינית שילוב נשים בכל מקצוע, וקבע שעל צה"ל לבחון באופן מבוסס נתונים את הרחבת שירות הנשים במערכי הלחימה, לרבות שריון, ולא להסתמך על הנחות גורפות. ובכל זאת, עלו טענות על "פגיעה בצניעות", הושמעו איומים שתלמידי ישיבות יפסיקו לשרת אם השילוב יימשך, והכל התחבר לחיילות שנשפטו.

בסאבטקסט, המסר הוא שנוכחות נשית צריכה להיות מוחזקת ותחומה, כי היא מסכנת ומערערת את הסדר הקיים. ומעולמות רחוקים, אך אולי לא מאוד, זה נשמע כמו הטענה "מה לבשת" כשפגעו בך מינית.

הפליה אסורה

נשים הן יותר פגיעות מגברים לחציות גבול. צוותים נפרדים בטנקים מקילים על המשרתות. נשים משרתות במערכים מבצעיים, בהדרכה, בפיקוד - וגם בשריון. הנתונים מעידים ששיעורי ההצלחה של נשים במסלולי מיון והכשרה קרביים עולים. מנגד, צה"ל הציג גם מגבלות פיזיולוגיות ושיקולי כשירות ארוכי טווח, ובג"ץ הדגיש כי יש צורך בבחינה מתמדת, שקופה ושוויונית.

בתוך המציאות הזו, סוגיית האכיפה היא עוד ממד. ברור שלצבא יש סמכות לקבוע כללי לבוש ומשמעת, זה חלק מהיסודות הארגוניים. אך הסוגיה אינה עצם הסמכות - אלא אופן הפעלת הסמכות. אין מקום להבחנה בין חיילים לחיילות באכיפה. אם נוצרת תחושה של פיקוח מוגבר כלפי נשים, זו כבר אינה משמעת - זו הפליה אסורה.

הענישה עצמה מחייבת סבירות ומידתיות. אכיפה פומבית, משפילה או לא פרופורציונלית - במיוחד סביב גוף ולבוש - חוצה קו אדום. חיילים וחיילות לא מאבדים את כבודם עם גיוסם.

בקורס ההוא ראו את השרשרת הוורודה שלי, אבל גם את הצמיד השחור שעל יד אחד הקצינים וגם את כיסוי השעון הצבעוני של קצין אחר. אף אחד מאיתנו לא נענש. לשלוח ארבע חיילות למשפט כי באו בלבוש אזרחי ביום שחרור, כשזו נורמה לבוא כך - זה עונש לא מידתי ולא סביר.

וזו אולי הנקודה סביב שירות נשים: זו לא שאלת כשירות, זו שאלת אמון. האם מערכת צבאית רואה את אנשיה ונשותיה כסיכון שיש לפקח עליו, או כשותפים למשימה? נשים וגברים בצה"ל הם שותפים למשימה. יהיו התאמות, אבל צבא חזק נמדד ביכולתו להעריך בני אדם באופן הוגן. להפעיל סמכות בתבונה. כמו בקורס המ"פים: מתמקדים במשימה המשותפת - ושאלות של נשים וגברים מפסיקות להיות העניין המרכזי.

הכותבת היא סא"ל (מיל'), חברת פורום דבורה, כותבת "קשת אחים" באתר כיפה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר