סוגיית קליטת הפליטים האוקראינים בישראל מהווה אתגר מהגדולים שידעה המדינה. אמנם אין גבול המחבר בין שתי המדינות, אך קיימים אינטרסים רבים משותפים, בעיקר כלכליים וחברתיים, שבמרכזם הקשר של מאות אלפי עולים ותיקים מאוקראינה עם חבריהם ובני משפחותיהם הנמצאים בארץ מולדתם הסובלת ממלחמה.
מצד אחד ישראל, כמדינה יהודית, רוצה לסייע ולעזור להרבה מאוד פליטים, אך מנגד השיקול הדמוגרפי אמור למנוע ממקבלי ההחלטות להושיט יד ולקלוט כאן פליטים בכמות בלתי מוגבלת.
בכל סוגיה, השיקול הדמוגרפי בישראל גובר על כל שיקול אחר, אף שכיום ישראל רוצה לשחק תפקיד חשוב מאוד ואולי מכריע בסכסוך בין רוסיה לאוקראינה. לא במקרה החליט רה"מ נפתלי בנט לשחק את תפקיד המתווך, ואף לטוס בשבת לרוסיה ולגרמניה בניסיון להשיג הפסקת אש והידברות, משום שברור לחלוטין שההשלכות של המלחמה, ולא רק בסוגיית הפליטים, יגיעו במוקדם או במאוחר גם לישראל, בשל הקשר המיוחד הכלכלי והמדיני עם שני הצדדים. עם רוסיה הקשר הוא גם ביטחוני, מהיותה מעצמה המתווה מדיניות ומשפיעה על הנעשה במזרח התיכון, במיוחד בגבול הצפוני והצפון־מזרחי של ישראל, שהפך לאיום גדול בעשור האחרון.
המונח פליטים, פליטי מלחמה, חרוט בהיסטוריה של מדינת ישראל מאז הקמתה - הן בשל הפליטים היהודים, שמוגדרים כמהגרים או כעולים שהגיעו למדינתם; והן בשל הפליטים הפלשתינים, שרבים מהם נמצאים במדינות השכנות - ירדן, לבנון, סוריה ומצרים - ומוגדרים כ"נפקדים" (אפילו חוקק חוק מיוחד תחת השם "חוק נכסי נפקדים", שעד כה הלאים או מכר את מרבית נכסיהם הפרטיים).
חלק גדול מהפליטים הפלשתינים נמצאים עדיין במדינת ישראל. הם קיבלו את אזרחות המדינה הצעירה שקמה בשנת 1948 ומתגוררים ביישובים ערביים או מעורבים, אולם אינם מורשים על פי חוק "נכסי נפקדים" לשוב לאותן קרקעות או לאותם נכסים שהמדינה לקחה לבעלותה אחרי שהותירו אותם במקום מגוריהם שממנו ברחו או שאליו הוברחו. חלק מהקרקעות הלאימה לצורכי ציבור, וחלק מכרה, והכניסה לקופתה את התקבולים.
למעשה, עשרות אלפי פלשתינים מוגדרים עד היום "נוכחים־נפקדים" - נוכחים במדינה ונפקדים מנכסיהם. ישראל, אם כן, סייעה למדינה מסוימת באירופה בעת מלחמה, אך הזניחה והתעלמה במכוון (ויש מי שיגיד סירבה להושיט יד) מרבבות פליטים פלשתינים שנותרו כאלה מאז שנת 1948.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו