אוגוסט יגיע גם בשנה הבאה: צריך לדבר על לוח החופשות

אוגוסט כבר מאחורינו, הילדים חזרו לגנים ולבתי הספר, ההורים לעבודה, ואפשר לכאורה לעבור לנושא הבא. אבל דווקא עכשיו כדאי לא למהר לשכוח את החודש שעברנו - כי חופשות החגים לפנינו.

יש משהו משונה בפער שבין סדר היום הפוליטי לבין סדר היום של משפחות בישראל. המערכת הפוליטית נערכת לבחירות, והמפלגות מחפשות את הנושאים שיניעו מצביעים. ביטחון, כלכלה, משפט, זהות וחינוך יעמדו במרכז הוויכוח, ובצדק.

דווקא כאן מתגלה החמצה פוליטית. החינוך אינו מתחיל ונגמר בתוכנית הלימודים. הוא קשור גם ליכולת של משפחה לעבוד, להתפרנס ולנהל חיים סבירים. הפער בין לוח החופשות של הילדים לבין לוח העבודה של הוריהם נוגע בבתים מימין ומשמאל, במרכז ובפריפריה - וכמעט אינו נמצא על סדר היום האלקטורלי.

בקיץ הנוכחי הפעילה המדינה שוב את "בתי הספר והגנים של החופש הגדול". זהו מפעל חשוב, אבל עבור משפחות רבות המסגרות הסתיימו הרבה לפני 1 בספטמבר.

הפער בין לוח החופשות של הילדים לבין לוח העבודה של הוריהם נוגע בבתים מימין ומשמאל, במרכז ובפריפריה - וכמעט אינו נמצא על סדר היום האלקטורלי

בתווך נשארים שבועות שהמערכת מכנה "חופש", אבל עבור הורים עובדים הם אינם חופש כלל. הפער הזה הוא כבר בעיה כלכלית וחברתית, ולא עניין פרטי שכל משפחה צריכה לפתור לבדה.

העלות למשק

גם המשק משלם מחיר: מחקר של בנק ישראל העריך כי מסגרות המצמצמות רק כחמישית מפער ימי החופשה מונעות אובדן תוצר ישיר של 690-520 מיליון שקלים בשנה.

הפתרון אינו לבטל לילדים את החופש הגדול. ילדים זקוקים לחופשה, וגם עובדי ההוראה זכאים לה. אבל בין בית ספר לבין מצב שבו כל משפחה נשלחת להסתדר בעצמה יש מרחב גדול.

המדינה והרשויות המקומיות יכולות להציע באוגוסט מסגרת קיץ בסיסית, וולונטרית ומסובסדת, בעיקר לילדי הגנים והכיתות הצעירות - לא עוד בית ספר, אלא פעילות חברתית, ספורט, יצירה, קריאה, טבע וטיולים.

גם כוח האדם אינו חייב להגיע כולו מצוותי ההוראה הקבועים. אפשר לבחון גננות, מורים וסייעות שירצו לעבוד תמורת תגמול הוגן, סטודנטים לחינוך, מדריכים שיוכשרו לכך, ובתפקידים המתאימים - גם מורות חיילות ובני שירות לאומי. הכל בניהול מקצועי ועם דרישות הכשרה ובטיחות.

כהורה יחידני המגדל את בתו בגיל הגן בגליל, אני מכיר את המציאות הזאת מקרוב. הקושי גדול במיוחד בפריפריה ובמרחב הכפרי, שבהם יש לעיתים פחות מסגרות פרטיות, פחות שירותים זמינים ומרחקים גדולים יותר. במשפחה יחידנית האתגר גדול עוד יותר, משום שאין הורה שני לחלוק איתו את הימים.

התיקון אפשרי

ויש עוד תיקון קטן שאפשר לעשות. 1 בספטמבר הוא יום לימודים, אבל לילד שנכנס לגן חדש או לכיתה א' הוא גם אירוע משפחתי. עוד בימיי כסטודנט צעיר, כשעבדתי כעוזר פרלמנטרי, הייתי מעורב בניסיונות לקדם רעיונות ברוח זו.

מאז נקבע שיום פתיחת שנת הלימודים הוא יום בחירה לעובדי המדינה, אך לא נוצר הסדר כללי לכלל ההורים העובדים במשק. הגיע הזמן לאפשר להורה לילד הנכנס לגן או לכיתה א' חצי יום בחירה ביום הראשון ללימודים.

לא כל קושי בחיי המשפחה מחייב חוק, ולא כל פתרון מצדיק תקציב עתק. אבל מדינה שרוצה לעודד עבודה, משפחה, התיישבות בפריפריה וחוסן חברתי, צריכה להתאים את המערכות שלה לחיים כפי שהם באמת מתנהלים. יש כאן מקרה שבו אפשר להקל על המעמד הבינוני היצרני ולהגדיל את פריון המשק בעת ובעונה אחת.

אוגוסט יחזור גם בשנה הבאה. אין סיבה שגם הבעיה תחזור איתו. ומי שמבקש את אמון הציבור בבחירות הקרובות, כדאי שיסביר גם מה הוא מתכוון לעשות בנוגע אליה.

הכותב הוא מנכ"ל בית C.P.D.H לדיפלומטיה תאגידית ומומחה ביחסים בינלאומיים