שר הביטחון בני גנץ הטיל השבוע פצצה. לא מדובר בחימוש מתוחכם, טיל שנורה ממטוס או פגז חודר שריון - אלא בפצצה מילולית, ערכית ופוליטית. בנאום בכנס "מקור ראשון" חשף גנץ כי לתוך הקואליציה והממשלה השתחלו גורמים מסוכנים: "הצבא סופג התקפות מצד אישי ציבור חסרי אחריות, חלקם פוסט־ציונים שמוכנים להחליש את כולנו בשביל לייקים. הניסיון לסכל את מתווה שירות הקבע פוגע בביטחון. השיח על משרתי הקבע רצוף שקרים שמגיעים עד כדי עלילות דם. אין לי שום כוונה שהמצב הזה יימשך".
קשה להמעיט בחשיבות דבריו של גנץ, וגם קשה להעלות על הדעת דברים חמורים יותר שיצאו מפיו של שר ביטחון בהווה ורמטכ"ל בעבר. במסדרונות הכוח הישראליים, מסתובבות לשיטתו דמויות שבעבור חופן לייקים מוכנות לפגוע בביטחון המדינה, שמלכתחילה אינה חביבה עליהן.
ובכל זאת, כדאי ואפילו רצוי להמעיט בחשיבות הדברים ולהתייחס אליהם בביטול. נדמה כי גנץ כלל לא מתכוון אליהם. אם היה מייחס משקל אמיתי לתמונה המבהילה שצייר, היה עליו לפעול לסילוק הגורמים האנונימיים והמסוכנים מעמדת ההשפעה שהוענקה להם, או לכל הפחות לעזוב את תפקידו ולסרב לשתף פעולה עם החתרנות האנטי ציונית.
אך יו"ר כחול לבן לא יעשה דבר מכל אלו. המילים הקשות שאמר אינן מכוונות לאזהרה מפני מציאות או כקריאה לפעולה, אלא חלק מאופנה פוליטית ישראלית, חוצת מחנות ומגזרים, שבה הטרנד הלוהט ביותר הוא אמירות מבעיתות וכמעט אפוקליפטיות רק לשם האמירה או לצורך השגת מטרה יחצנית או פוליטית. אנחנו רגילים להפרת הבטחות של פוליטיקאים, זו דרכו של עולם, אך יש התבטאויות שבמציאות שפויה לא יכולה להיות מהן חזרה, בגדר נגעת - נסעת. אין דרך להלבין אותן.
אם טענת שרע"מ היא מפלגה שורצת תומכי טרור, תנועה אחות של חמאס או הומופובית וחשוכה, אין לך הזכות להקים איתה ממשלה או לכונן בעזרתה קואליציה. אם אמרת לציבור שהקמת ממשלה עם עשרה מנדטים היא פעולה לא דמוקרטית, איבדת את הזכות לעשות זאת, כי בדמוקרטיות לא עושים פעולות אנטי-דמוקרטיות.
אם אתמול טענת שחקיקות החירום הנוגעות למגיפת הקורונה הן דיקטטוריות, לא תוכל מחר לעשות בהן שימוש כשתגיע לשלטון, מבלי להסביר מדוע אינך מבצע פעולה דיקטטורית, ואם אישרת פעולות כאלה בעבר - איבדת את הפריבילגיה לזעוק נגדן מרה.
אך החוקים האלה אינם חלים בישראל. אם לשפוט על פי האמירות חסרות כוח הכבידה שפיזרו מנהיגי המדינה, ואחר כך ביצעו בדיוק את הדבר שהתריעו מפניו, מדינת ישראל היא היום דיקטטורה שמובלת בין היתר על ידי מי שמבקשים לחרב את ביטחונה ולשפוך את דם לוחמיה. ככה הם הרי אמרו בעצמם לפני שעלו לשלטון.
מובן שלאמירות הללו אין אחיזה במציאות, וטוב שכך, אך למרבה הטרגדיה, מציאות שבה ההנהגה קוראת "זאב, זאב" וממהרת לחבק את הזאב האמיתי ולעשות בו שימוש פוליטי מוצלח יותר, בוודאות מסוכנת לא פחות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו