עם כניסתו לבית הלבן לפני כשנה הציב הנשיא ג'ו ביידן את חידוש הסכם הגרעין עם איראן בראש סדר העדיפויות של ממשלו. דובריו הבהירו כי הוא זקוק להסכם שיסיר את השאלה האיראנית מעל סדר היום, לכל הפחות לעת עתה, כדי שהוא וממשלו יוכלו להתפנות לטפל בנושאים החשובים באמת בעבור וושינגטון, ובראשם היריבות עם סין במזרח הרחוק.
גם המשטר האיראני נראה להוט, הגם שהרבה פחות מביידן יש להודות, להשיג הסכם גרעין מחודש ומשופר שיוביל להסרת הסנקציות הכלכליות, ושיאפשר לו לייצב ולחזק את מעמדו מבית.
אבל למרות תנאי פתיחה שכאלו, במהלך השנה האחרונה לא הושגה כל פריצת דרך, והמו"מ התארך והתארך וידע בעיקר משברים שדומה היה שהרחיקו את וושינגטון מטהרן. למען האמת, האיראנים הם שחוללו משבר אחר משבר, ואף הפסיקו מפעם לפעם את השיחות, כאילו אין להם כל עניין ורצון להשיג הסכם מחודש. וושינגטון, מצידה, מצאה עצמה נגררת ומגיבה בהססנות למהלכיה של איראן ובעיקר לפרובוקציות שלה.
ברגע מסוים, לפני חודש-חודשיים, נראה היה כי האמריקנים אמרו נואש וכי נסתם הגולל על האפשרות להשיג הסכם. בוושינגטון אף נשמעו התבטאויות, שלפיהן כל האופציות פתוחות ומצויות על השולחן, רמז מגושם ולא אמין במיוחד לאפשרות של מתקפה צבאית.
אלא שבמטה קסם, ובצל מתח גואה בין וושינגטון לבייג'ין וגם למוסקבה - שאף פתחה חזית חדשה באוקראינה נגד ארה"ב - חודשו השיחות, ודוברים איראנים ואמריקנים מתנבאים לפריצת דרך קרובה שתביא את שני הצדדים להסכם המיוחל. אפילו מנהיג איראן, עלי חמינאי, העניק אור ירוק להסכם כשהצהיר כי "שיחות, ובמשתמע גם הסכם, עם האויב אין פירושם כניעה של איראן".
לנושאים ולנותנים מגיע כנראה פרס נובל, אבל לא לשלום אלא על משחק תיאטרון מעולה. אחרי ככלות הכל, האיראנים זקוקים להסכם כמו אוויר לנשימה, יותר מכפי שהם מוכנים להודות. אלא שהם מצליחים לשדר חוסר אכפתיות כאילו כל העניין אינו נוגע להם. האמריקנים, לעומת זאת, משדרים הססנות וחולשה ובעיקר להיטות להשיג הסכם בכל מחיר.
האיראנים הם אמני המשא ומתן, והם פועלים על פי העיקרון שלפיו לעולם יש לחתום על הסכם בדקה ה־91 ולא רגע אחד קודם לכן, וכך כנראה יקרה.
אין צורך להתרגש יתר על המידה מהאיומים של שני הצדדים ומהאווירה של משבר שהם טורחים לעיתים לשדר. שהרי הפרמטרים של ההסכם נקבעו ביום שבו נכנס ביידן לבית הלבן, ומאז האיראנים רק שיפרו אותם ובכל האמור בפרויקט הגרעין שלהם הם מצויים במצב מתקדם הרבה יותר מאשר לפני שנה.
את ההסכם כנראה לא יהיה אפשר למנוע וגם לא לשפר את תנאיו, ולפיכך איראן תישאר במרחק נגיעה מפצצה גרעינית בחסות ההסכם. אבל מה שניתן לעשות הוא להחריף את המאבק בה ברחבי המזרח התיכון, בסוריה, בעיראק ועתה גם בתימן. זהו מאבק שנוחל הצלחה, בייחוד בסוריה, ונהנה גם מתמיכה אזורית ובינלאומית, ובו אפשר לנצח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו