קטיעת משפטו של בנימין נתניהו - אם אכן יוחלט על ידי הצדדים ללכת לעסקת טיעון - היא תבוסה לכל הציבור, לשונאי נתניהו ולאוהביו, ולמי שאינם לא אלה ולא אלה, אבל רוצים לדעת מה יפסקו שופטים בישראל על ההאשמות שהוטחו בראש הממשלה לשעבר.
ה"עסקה" היא מהלך פחדני, והפרשה תידמה לפרשת ארלוזורוב, שאיננו יודעים עד היום מי רצח אותו. האמת תיסתר מעינינו. לא נדע אם אמנם התחוללה פה הפיכה ביורוקרטית ופקידים הצליחו לפגוע בבחירתו של המנהיג הבולט ביותר בישראל. זאת התפתחות בלתי נסבלת שתפגע בנו באופן חמור. האינטרס הציבורי - יש דבר כזה, מעל ומעבר לצדדים המתקוטטים - מחייב בירור ממצה של ההאשמות. אין לנו מי זולת שופטים שיפסקו, ורע מאוד שההאשמות ייקברו ללא הכרעה.
אפשר להבין מדוע נתניהו מעוניין לסיים את המסכת הזאת. הוא התמיד באופן מפתיע וחסר תקדים במאבק נגד הקמים עליו, ואפשר להבין את העייפות האישית שהיא מנת חלקו במאבק כזה. נכון, מוטלת עליו ועל הליכוד אחריות כבדה למצב החמור של מערכות האכיפה בישראל ולתיקונו. אבל אדם שהוטחו בו האשמות כבדות כל כך לא יצליח להרים את נטל התיקון. יכולתו לעשות זאת אף פחתה עקב המשא ומתן עם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בתיווך נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס אהרן ברק. הוא אף חשף עצמו לאפשרות ששאול אלוביץ', בעלי "בזק" לשעבר, יחתום על עסקת טיעון ויעליל עליו בעדות שתשרת את התביעה (יעליל, כי זכורים דבריו לבנו שאין לו מה לתת לתביעה).
אבל היועץ מנדלבליט - מדוע הוא בכלל שוקל עסקת טיעון? האשמות חמורות מאוד הטיחו נתניהו ותומכיו בו ובמערכת האכיפה שתחתיו: הפיכת הפרקליטות לגורם פוליטי הנאבק על כוחו, אכיפה בררנית, המצאת עבירות תקדימיות, סחיטה ועינויים של עד, יועץ שפרקליט המדינה סוחט אותו, חבירה עבריינית עם התקשורת. אז מדוע היועץ מוכן לקטוע את המשפט בלי לברר אותן, בלי להוכיח במשפט את צדקת המערכת שהוא עומד בראשה? מה המניע שלו?
לציבור כולו יש אינטרס לשפוך אור על הפרשה, לא להאפיל אותה. אז ממה היועץ פוחד? הוא כנראה פוחד מאור השמש הזורח על דברים כמו סחיטת עד המדינה ניר חפץ, למשל. באופן כללי, עדי התביעה, לא ההגנה, חוזרים ומציגים אותו ככלי ריק. אם הוא רוצה לעצור את המשפט, אין זאת אלא כי הוא פוחד מהתרסקות בהמשכו.
האנשים הטובים, הרבים מאוד, המשוכנעים באשמתו של נתניהו - דווקא רוצים, בצדק, שהמשפט יימשך. שלא כמותם, היועץ המשפטי מעוניין לעצור אותו, מפני שהוא כנראה לא באמת משוכנע בהאשמות שהטיח בנתניהו. לכולנו, החצויים עד כאב בפרשה הזאת, אין עניין לקטוע את המשפט. ליועץ מנדלבליט יש עניין לקטוע אותו, כדי שקלונו לא ייחשף.
גם אם עסקת הטיעון המזיקה לא תתגשם לבסוף, עדיין העובדה שמנדלבליט רצה בה מעידה כאלף עדים על עומק הריקבון שפשט במערכות האכיפה שלנו. מי שבידיו כל העוצמה של מערכת האכיפה, והוא מפעיל אותה באמונה, חייב לרצות בבירור טענות שהוא הפר את החוק וחמס לעצמו כוח פוליטי שלא כדין. העובדה שהוא רצה לחמוק מבירור - היא כשלעצמה מוכיחה שיש לכולנו בעיה חמורה עם מערכות אכיפת החוק שלנו.
מה המסקנה מכל זה? לא מועיל לשקוע בדכדוך סביל. מה שנגלה לעינינו בזכות המשפט, לרבות התיווך של "הבורר" ברק, חייב לקומם. את התבוסה אפשר למנף למאבק כולל למען החירות הפוליטית שלנו, מפני שגם התבוסה חושפת את שיכרון הכוח ואת קלקול המידות של הפרקליטות "המנצחת". אסור לנו להיכשל במאבק, והוא בידינו. מאבק על חירות פוליטית לא יכול להיות תלוי במנהיג כלשהו. משפט נתניהו חשף ביתר שאת את מה שהתברר לפניו בפרשות רות דוד, גרסטל, ריבלין ונאמן, את האורווה הלא נקייה שבנה אהרן ברק בלב הדמוקרטיה שלנו, ולכן הוא פותח את הדרך לנקות אותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו