זה הזמן להגיד מילה טובה לגננת ולמורה

השבוע השתתפתי בישיבת ועד הורים מדכאת במיוחד. המנהלת האגדית של בית הספר שבו לומדים שניים מילדיי, בית ספר יסודי בירושלים, תיארה באוזנינו את שעובר בימים אלה על צוות ההוראה והניהול של בית הספר. כאן המקום להוסיף גילוי נאות: כותבת שורות אלה היא אשת מורה.

רוב מה שמנהלת בית הספר סיפרה, היה נסתר מעיניי כאמא. במילים שיצאו מהלב, היא סיפרה על האתגרים ועל הדילמות. על המורים השחוקים, על מצוקת כוח האדם הגואה שנובעת מבידודים וממחלות של מורים, ועל מורים שהם עצמם הורים לילדים מבודדים או חולים. היא סיפרה באופן אמיתי על המורות שחוששות לבריאותן, אלה שפוגשות עשרות ולפעמים מאות ילדים ביום וחוששות לחלות בעצמן בקורונה. היא דיברה על הפחד של המורים, על התסכול מול המציאות הקשה שבה הם לא מצליחים ליצור שגרה ולענות על הצרכים הרגשיים והחינוכיים של התלמידים, על הקושי הפיזי ללמוד וללמד עם חלון פתוח בכפור הירושלמי. היא גם חשפה בפנינו את הקושי בכיתות שנפרמות בגלל אותה מצוקת כוח אדם, על הפיצול בין הילדים שבבית והילדים שבכיתה, על ערעור תחושת הביטחון וערעור הקשר בין התלמידים לבין המורים שלהם. היא גם חשפה בפנינו את הדילמות על תוכניות ההעשרה שהם נלחמים בשיניים כדי להשאיר אותן, את השאלה הקשה איך מתמודדים עם מורים מקצועיים שמלמדים כמה כיתות ואיך מעשירים את הילדים גם בזמן הקורונה.

בימים שבהם שרת החינוך יוצאת בהצהרות של "הכל בסדר", כי לטענתה 90 אחוזים מהילדים נמצאים במוסדות החינוך - צוותי החינוך בשטח מרגישים מופקרים. אין לצוותים החינוכיים והניהוליים גיבוי, אין אבא ואמא. אין משרד חינוך מתפקד כבר תקופה ארוכה - לא רק מתקופת הממשלה הזו - רק ניסיון לשדר עסקים כרגיל כשהכל ממש לא רגיל. מילא, אם היה ניסיון לסייע לעסקים שיהיו כרגיל, אבל כרגע הכל מסכה חלולה, כשבפנים חלול ומוזנח. עצמאות המנהלים מוגבלת מאוד, המשאבים לא הותאמו לחוסר ולקושי, אין מענה למחסור הקשה של כוח אדם במערכת, אין הנחיות ברורות ואין הקשבה.

גם בגני הילדים התמונה דומה ואף חריפה יותר. המחסור בגננות ובסייעות הוא אקוטי ומתבטא בסגירת גני ילדים - לא בגלל בידודים אלא בגלל מחסור בצוות. זה לא מספיק להחליט שמקיימים בכל מחיר שגרה, כשמי שמשלמים את המחיר אלה הצוותים החינוכיים; את ההחלטות על השגרה צריך לטפח ולתחזק מלמעלה.

הצוותים החינוכיים שחוקים מהשנתיים האחרונות, וזה לא תמיד משהו שנגלה לעינינו כהורים. דווקא בימים האלה, כשכל אחד בתוך הקושי המוצדק שלו, כשהורים לילדים קטנים נמצאים במלחמת הישרדות על הפרנסה ועל נפש ילדיהם, שווה להרים את הראש. לשאול את הגננת, את המורה, את הסייעת, את המנהלת מה שלומה. להגיד תודה, מילה טובה, ואולי אפילו לאפות להם עוגה. מגיע להם, הם שומרים ומחנכים לנו את הדבר הכי יקר.