ההרחבה של חוק ועדות הקבלה שמובילות ימינה ותקווה חדשה, בדחיפה של שרת הפנים איילת שקד, מזיקה לחברה הישראלית, ויותר מכל - לערי הפיתוח.
לפני יותר מעשור, עוד לפני אישור החוק המקורי, נחשפתי לשיחת נשים בהמתנה לחוג בשדרות. הן מנו עשרות משפחות שדרותיות שניסו להתקבל להרחבות הקיבוציות בסביבה וכשלו בוועדות הקבלה. לא היה ברור להן איך משפחות מצוינות קיבלו כרטיס אדום בניסיון להצטרף ליישובים השכנים. כשהתערבתי בשיחה וחיברנו את הנקודות, היה ברור: האישי הוא הפוליטי. היכולת לסנן ולקבוע מי יהיו השכנים שלך היא רישיון לפגוע ולהרוג חלומות, ובמשך שנים ארוכות שימשה אמצעי לדחות מזרחים, ערבים, להט"בים, דתיים, חד־הוריות וכל מי שהוא לא "אנחנו".
ועדות הקבלה היו במוקד המאבק של החברה האזרחית ופסיקות בג"ץ, שהכריחו חקיקה מוגבלת בנושא: רק ליישובים עד 400 משפחות ורק בנגב ובגליל. זו היתה תגובה לעתירה של בני הזוג קעדאן, שביקשו להתקבל ליישוב הקהילתי קציר. הנימוקים לחקיקה היו ביטחוניים. רצון לייהד את הגליל והנגב ולאפשר "מרקם חברתי־תרבותי ייחודי". השער הצהוב נסגר בפני הערבים, אבל גם בפני מזרחים ואחרים. בעוד לאיש מאיתנו אין הפריווילגיה לקבוע מי יהיו שכניו (ולא שאין ניסיונות: פסק הדין של הרב שמואל אליהו בצפת נגד השכרת בתים לערבים, ההתארגנות למניעת קנייה של יוצאי אתיופיה בשכונות בקריית מלאכי, ניסיון למנוע כניסה של להט"בים לבניינים...), ניתנה גושפנקה חוקית ליישובים קהילתיים ולהרחבות קיבוצים בנגב ובגליל לעשות את זה.
ב־2011 היתה קדימה, הסיעה הגדולה בכנסת, הדוחפת המרכזית לחוק ועדות הקבלה ליישובים קטנים בגליל ובנגב, שגם הוא היה מיותר ופוגעני. בסיבוב הנוכחי, ימינה ותקווה חדשה מנסות להרחיב את המנגנון הבעייתי ליישובים קהילתיים של עד 600 משפחות ולאזורים חדשים בישראל כמו יהודה ושומרון. גם המתנחלים ה"אידיאליסטים" רוצים לסנן ולדחות את מי שלא דומה להם. הפעם השמאל ברור מאוד בהתנגדות למהלך, ובצדק. חוק ועדות הקבלה מכשיר שנאה, בורות, גזענות ואפליה, וכל זה על הקרקע ששייכת לכולנו. בעוד הצעירים בישראל חורקים שיניים וצריכים לשלם 145 משכורות ממוצעות כדי לקנות דירה ממוצעת, יש מי שמקבלים את הכוח האדיר להחליט למי תהיה הזדמנות ולמי לא במאות יישובים קטנים.
חיזוק היישובים הקהילתיים בצורה כזו מביא לפגיעה ישירה בערי הפיתוח. במקום לחזק שכונות בשדרות, בירוחם, במעלות ובטבריה, מחזקים את היישובים הקהילתיים שסביבן. כאשר הקיבוצים דווקא זונחים את ההרחבות, מקבלים יישובי הבועה עם השער הצהוב רוח גבית משרת הפנים שקד ומחבריה באגף הימני של הממשלה. תוכניות להקמת יישובים קהילתיים חדשים בנגב ובגליל, תוך חיבור לחוק ועדות הקבלה, הן מתכון ליצירת בועות אליטיסטיות שלא רואות ממטר את מי שסביבן.
קואליציית השינוי מוכיחה שהיא אכן משנה. לרעה. היא לא רואה בעיניים את צורכי הצעירות והצעירים של ישראל ואת הצרכים של ערי הפיתוח. מוטב שיזנחו את הדרך הזו באופן מיידי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו