אירופה שוקעת, ולא בפעם הראשונה: הקו הישיר בין צ'מברליין לחמינאי

כניעת אירופה לאסלאם הקיצוני היא עניין מביש ומצער. הנשיא האמריקני לא הסתיר את סלידתו מהפסיביות ומהנרפות מול איראן של ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, אבל למעשה מדובר בהמשך לשקיעה המתמשכת של אירופה, שהחלה במאה ה־19, נשחקה במלחמה העולמית הראשונה שהרוותה את אדמתה בדמם של מיליונים והגיעה לשיאה בשנות ה־30 של המאה הקודמת, אז מנהיגי היבשת הרימו ידיים מול היטלר.

אין ספק שהתבוסתנות של אירופה מול החומייניזם מחוץ והג'יהאדיזם מבית מאכזבת, מרגיזה ומסוכנת. הנרפות של צרפת, ספרד ובריטניה מדהימה במיוחד לאור עברן כאימפריות שכבשו ושלטו בעולם. אולם כמו שאשור ובבל החזקות שקעו לבסוף, כך שוקעת אירופה לאיטה. כפי שנכנעו והתפוררו מעצמות מפוארות כמו רומא והאימפריה האוסטרו־הונגרית, כך נעלמות מול עינינו הענקיות האירופיות. כפי שירדה מגדולתה האימפריה העות'מאנית ששלטה על חצי עולם, כך איבדו את מעמדן אנגליה, צרפת, גרמניה, ספרד, פורטוגל ואיטליה.

אנחנו כל כך מאוהבים באירופה עד שעינינו עיוורות לסיאוב, שלמעשה כבר הביא לכך שהיבשת נרמסה לפני כ־90 שנה בידי הטנקים הנאציים.

אירופה המדושנת היתה עיוורת לעליית היטלר כמו שהיא עיוורת לעליית חומייני וחמינאי. היא העלימה עין מההתחמשות האסורה של גרמניה (על פי חוזה ורסאי בתום מלחמת העולם הראשונה), וראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין, חתם ב־1938 עם היטלר על הסכם "שלום", שמכר לגרמניה את חבל הסודטים.

כמו שאירופה שתקה לאיראן על התחמשות גרעינית, כך שתקה בניסיון לקנות שקט ומנעמי חיים כשהיטלר סיפח את אוסטריה. רק כאשר היטלר פלש לפולין ב־1939 החלה התעוררות בודדים, אולם חוסר המוכנות הביא את המעצמה לשעבר לשלוח לחזית סוסים ממלחמת העולם הראשונה מול טנקים גרמניים - ואחריה נפלו כאבני דומינו צרפת, בלגיה והולנד. במקביל, המעצמות המפוארות בדימוס ספרד ופורטוגל הכריזו על "ניטרליות" ולמעשה שיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית, עד שב־1940 היטלר כבר שלט למעשה במרכז ובמערב אירופה וכוחותיו התכוננו לחציית תעלת למאנש בדרך להכנעת בריטניה.

וינסטון צ'רצ'יל, שבשנות ה־30 התעקש לזעוק נגד התעצמות הנאציזם, היה קול יחיד ואף נלעג בזירה העולמית - בדומה לקולותיהם הבודדים של נתניהו וטראמפ, שהזהירו נגד התחמשות, התגרענות והתפשטות המפלצת החומייניסטית־אסלאמיסטית.

"אי אפשר לדבר בהיגיון עם נמר כשהראש שלך נמצא בתוך פיו", אמר צ'רצ'יל כאשר צ'מברליין ועמיתיו האירופאים זחלו למו"מ עם היטלר. כמו שאנחנו היינו מרחק שבועות או חודשים בודדים מפיתוח פצצה גרעינית איראנית שהיתה משמידה את ישראל ומכניעה את אירופה, כך עשה אז ראש הממשלה החדש של בריטניה: החזיר מלחמה, גייס באמצעות כריזמה נדירה את עמו המפוחד וצירף לקרב את ארה"ב.

גם הנשיא טראמפ התעלה ברגע האחרון וחבר למתריע בשער זה 40 שנה, בנימין נתניהו, כדי לצאת לצידו למלחמת הצלת העולם מול איראן. 

אלמלא צ'רצ'יל היה יוצא לפעולה בדקה התשעים ממש, אירופה היתה כיום נאצית. כעת, למרבה הצער, לאירופה אין צ'רצ'יל חדש ושקיעתה השנייה ודאית מתמיד. התמכרותה לחיים הטובים הביאה אותה לבחור ב"ניטרליות", בשעה שהמגוננת הגדולה שלה כבר 100 שנה, ארה"ב, נלחמת הרחק מחופיה, והביאה אותה גם לעצום עיניים מול האיום מבית של האסלאם הקיצוני, שמציף את רחובותיה.

אולי בעקבות הניצחון המסתמן במלחמה אירופה תתעורר ותתנער, כפי שארה"ב התעוררה מהפרוגרסיביות ומהפיסניקיות של קלינטון, אובמה וביידן. אם האירופאים לא יתייצבו מול הג'יהאד, ייתכן שהמעצמה הגדולה של העבר תצליח לחזור לגדולתה.

הכותב הוא פרסומאי, מחבר הספר "הבגינים"