"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
פרס ישראל לגולדרייך: היועמ"ש וכישלונו
הרוח הגבית להענקת פרס ישראל לגולדרייך מנשבת מהיועמ"ש • פעולות החרמה של מוסדות אקדמיים אינן נחשבות בעיניו "תשתית ראייתית" למניעת פרסים
היועמש מנדלבליט | צילום: גדעון מרקוביץ'

פרס ישראל לגולדרייך: היועמ"ש וכישלונו

הרוח הגבית להענקת פרס ישראל לגולדרייך מנשבת מהיועמ"ש • פעולות החרמה של מוסדות אקדמיים אינן נחשבות בעיניו "תשתית ראייתית" למניעת פרסים

ד''ר אורי כהן
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

שני פרופסורים מרכזיים במכון ויצמן למדע הביעו אהדה וחתמו על עצומות הקוראות להחרים מוסד אקדמי ישראלי ובכך לגדוע את היצירה, המגוון וחופש הדעות בישראל: פרופ' דוד הראל ופרופ' עודד גולדרייך.

הראל נבחר לאחרונה לנשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המופקדת ממלכתית על ייצוג, עידוד ופיתוח של כלל המוסדות האקדמיים, כולל אוניברסיטת אריאל בשומרון. אלא שאת אותה אוניברסיטה קרא הראל לצמצם ולחסל, בכך שקבע שיש למנוע ממנה מימון אירופי או תמיכה מדעית מחו"ל. מנגד, נשיא המדינה, יצחק הרצוג, מחה על החרמת יהודה ושומרון בידי חברת הגלידות העולמית בן אנד ג'ריס ואמר: "עלינו להתנגד לחרם ולטרור הזה. קמפיין ה־BDS אינו רודף שלום, אלא מבקש לערער את עצם קיומה של מדינת ישראל".

בשעה שהראל נבחר לראשות "האקדמיה", קמו שורה של פרופסורים, מהאגף השמאלי של המפה הפוליטית, ואמרו לו: "טול קורה מבין עיניך". אינך רואה את הסתירה בתפקידך הממלכתי, המייצג את כלל המוסדות האקדמיים בישראל? במתח בין שכחה של עמדותיו המוסריות לבין משרה ממלכתית בכירה עתירת תופינים וכיבודים, העדיף הראל את המשרה.

תומך נלהב נוסף של החרמת אוניברסיטת אריאל וחיסולה הוא, כאמור, פרופ' גולדרייך. ועדה מקצועית בחרה בו לקבלת פרס ישראל בשנה שעברה. כשנחשף שר החינוך דאז יואב גלנט לעצומות, שעליהן חתם גולדרייך בעד החרמת אוניברסיטה ישראלית, החליט שיש לעצור מבעדו את קבלת הפרס. פנייה לבית המשפט הובילה את הנושא לפתחה של שרת החינוך הנוכחית, ד"ר יפעת שאשא ביטון. זו קבעה, בדומה לגלנט, כי מי שקורא להחרים מוסד אקדמי בישראל אינו ראוי לפרס ישראל על הישגים אקדמיים. להפתעתי, הרוח הגבית התומכת בהענקת פרס ישראל לגולדרייך מנשבת מהיועץ המשפטי לממשלה. פעולות עידוד והחרמה של מוסדות אקדמיים בישראל אינן נחשבות בעיניו "תשתית ראייתית הדרושה" למניעת פרסים וכיבודים של לאומיות מתגוננת מול אויביה. כל שיש הוא לעמוד נפעם מול הפתלתלות המשפטית שמכשירה חיסול מוסד אקדמי ישראלי, כחלק מהשיח שעולה בקנה אחד עם פרס המבטא שילוב בין לאומיות להישגיות.

אין ערעור על כך שזכותם של הראל וגולדרייך לאחוז בדעתם, אף שיש אפשרות סבירה שבגרמניה, למשל, היתה זו מוצגת כעמדה אנטישמית כחלק מהמאבק שם נגד ה־BDS. זה עניינם וזהו חלק מהשיח הפוליטי שלנו. אולם להגיע לעמדה של התנשאות חסרת בושה, שבה קוראים הראל וגודלרייך לחיסול מוסד אקדמי ובו בזמן נדרשות הרשויות הממלכתיות להעניק למחסלים מטעם עצמם תפקידים בכירים או פרסים המייצגים את הלאומיות הישראלית? זה שם ללעג ולקלס את כל המאמץ העצום של כלל החברה הישראלית לעצור את התפשטותו ההרסנית של החרם התרבותי, הכלכלי והאקדמי נגדה.

הפרס ניתן על הישגים מדעיים, ולא על פוליטיקה. אבל מי שיצר את הזיקה וערבב את השניים היו הראל וגולדרייך. בהבל פה מתנשא הם החליטו על ביטול של אוניברסיטה לגיטימית, שהיא חלק אינטגרלי מהמערכת האקדמית בישראל. זה לא מהלך פוליטי? זו דעה מקצועית שלהם על מדעי המחשב וההצפנה?

בתמיכתו בהענקת פרס ישראל לגולדרייך, פוגע אביחי מנדלבליט בצורה חריפה ביכולת ההגנה של כל אחד מאיתנו מול ההשתוללות חסרת הרסן של אוסף התנועות הקוראות לבטל את אוניברסיטת אריאל תחילה, לאחר מכן את אוניברסיטת תל אביב ולקינוח את תיכון חדש, הבנוי אף הוא על אדמות כפר ערבי. היכן עובר קו ההגנה של הלאומיות בישראל לשמר את יכולתה לשרוד?

שני נציגי ציבור בכירים, שרי חינוך, קיבלו את החלטתם למנוע את הפגיעה המעשית של גולדרייך, המבקשת למנוע את הקמתה ואת התפתחותה של אוניברסיטה ישראלית. חברו, דוד הראל, פעל להכשרת פעילות ה־BDS בגרמניה אחרי שהתנועה הוצאה אל מחוץ לחוק. כל שנשאר לנו לשאול הוא - מה עוד נדרש לתשתית ראייתית ראויה לאפשר לנו להתגונן מול אויבינו?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ד''ר אורי כהן

סוציולוג והיסטוריון של החברה הישראלית, מרצה בכיר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים במוסדות להשכלה גבוהה ובהיסטוריה הפוליטית החברתית של ישראל. בין ספריו "ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה", "אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה" ועוד.

Load more...