הקורבנות השקופים של ריאליטי הגירושים

כשיתפזר מסך העשן ותשכך ההמולה סביב עלילותיו הרומנטיות של ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, נישאר כולנו לעמוד מול מה שהפך להיות אחת התופעות המכוערות והנמוכות ביותר שמלוות את חיינו, ושתפסה לה אחיזה רחבה בישראל. מדובר בהפיכת סכסוכי גירושים, פרידות ובגידות לנחלת הכלל, ובחשיפת סודות משפחתיים לעיני כל, תוך דריסה אכזרית וחסרת מצפון של הקורבנות האמיתיים והחפים מפשע בכל סיפור שכזה - הילדים.

סיפור יוסי כהן הוא רק החוליה האחרונה בשרשרת החלודה של סיפורים מחדר המיטות וממשרדיהם של עורכי דין לענייני משפחה, שנפרשה בצורה פנורמית לרווחת הציבור ולרעתם של המעורבים חסרי הפנים, שהם בעצם בלתי־מעורבים שאיש לא משמיע את קולם או מנסה למנוע את הפגיעה שספגו.

רק במרוצת השנה האחרונה נחשפנו למספר מבהיל של מעשיות על מלחמות ומאבקים מרים בין שחקנים, פליטי ריאליטי, ספורטאים ויתר ידוענים מתחומים שונים. קראנו עליהם בכותרות ענק בעיתונים ובאתרי הרכילות, צפינו בהם בתחקירים צעקניים על המסך וגללנו אותם בפיד ברשתות החברתיות.

מדובר בהרגל שהוא מחלה ממארת של ממש. אבות רצו רייטינג ושיני בנים תקהינה. קולם של בני זוג מסוכסכים ומלאי טינה ממלא את הסביבה, אך קולם של מי שסובלים מהחשיפה ונאלצים לשאת את הקלון שהמיטו עליהם הוריהם - כלל לא מובא בחשבון. כאילו אין די בסבל ובשבר שחווים כל מי שעוברים את הקטסטרופה של חורבן בית, גם מבלי שהדבר יהפוך לכתבת תחקיר רועשת או לפוסט מגדף באינטרנט.

גירושים וסכסוכים זוגיים מלאי מטען הם לא נושא לחדשות ולכיכר העיר, ולמעט מקרי קיצון חריגים - אין הצדקה להפיכתם לפומביים. התקשורת, כמובן, משחקת בנושא את תפקיד העגל הרוצה מאוד לינוק, אך האחריות היא על ההורים, שכמעט בכל המקרים הם הפרה ששמחה להניק, ושכל מטרתם היא להשיג ניצחון תקשורתי על גבם של ילדיהם. זאת, אף שברור שהתוצאה היחידה האפשרית מה"פומביזציה" של סכסוך משפחתי היא הפסד קטסטרופלי לכולם.

בסדום פינת בית הדין הרבני שהמרחב הציבורי הישראלי הפך להיות, אוהבים לדבר על זכויות הילד ועל החשיבות שבשמירה על קטינים חסרי ישע, אך בפועל - ילדים הפכו להיות המרכיב הזניח ביותר במערכת השיקולים של הורים עם חשבון באינסטגרם, וכלי תקשורת צמאי רייטינג וחסרי אנושיות.

על הנזקים שנגרמים לקטין - או אפילו לבגיר שנאלץ לקרוא כמה אמו היא מכשפה צינית ואביו הוא מפלצת דורסנית - אין צורך להכביר במילים, והם לא פחות חמורים מנזקי חרמות או התעללות מצד חברים לספסל הלימודים. ובכל זאת, משום מה, בתחום המלחמות המשפחתיות נראה שהנזק הזה לא מזיז לאיש.

הדרך לגיהינום של אובדן הפרטיות וצנעת הפרט של הילדים בחסות קרבות הגירושים של הוריהם רצופה כוונות רעות, מרירות וחסרות תוחלת, שפוגעות ביחידים, אך מחלחלות ומשחיתות אותנו גם כחברה. חברה כזו מקריבה אל המולך את מי שחטאם היחיד הוא שנקלעו בעל כורחם לזירה מדממת של קרבות גירושים.