מתגרשים ברבנות וממשיכים הלאה: על ההעדפה להתדיין בבתי המשפט למשפחה

בעוד בכנסת מבקשים להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים לעסוק כמעט בכל תחום, נתונים שפרסמה הנהלת בתי הדין הרבניים לגבי פעילותם לשנת 2025 משקפים דווקא רתיעה של הציבור מהם.

בשנת 2015 נפתחו 9,943 הסכמי גירושים במסגרת הליכים בבתי הדין הרבניים, אלא שלמרות הגידול באוכלוסייה, מאז 2018 חלה ירידה משמעותית ובשנת 2025 נפתחו רק 5,363 הסכמים.

ב־2016 נכנס לתוקף החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, שמטרתו לעודד יישוב סכסוכים בדרכי נועם מחוץ לכותלי בית המשפט, ולהגדיל את היקף חתימת ההסכמים ללא צורך בהליך משפטי ממושך ומורכב. מאז החלת החוק, מספר הבקשות ליישוב סכסוך הוכפל, אולם במקביל חלה ירידה מתמשכת במספר הבקשות לשלום בית בשלוש השנים האחרונות. לטעמנו, ההסבר הוא בכך שהדור החדש מבין שאי אפשר לכפות שלום בית בביה"ד.

נוסף על כך, עולה כי אף שהחוק ליישוב סכסוכים בין בני זוג נועד לעודד חתימת הסכמים ולהפחית את העומס בבתי הדין ובבתי המשפט, מספר אישורי ההסכמים דווקא ירד. זאת, אף שמספר הבקשות ליישוב סכסוך הוכפל, הרבה מעבר לשיעור הגידול באוכלוסייה.ייתכן שהמסקנה היא שבראייה ארוכת טווח, החוק ליישוב סכסוכים לא תרם ליצירת יותר הסכמים. בקשה ליישוב סכסוך היא התחלה של תהליך, כי כולם חייבים לעבור את זה, אבל להסכמים זה לא הוביל.

כמו כן, בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית במספר תיקי צווי הירושה הנפתחים בבתי הדין הרבניים. בעוד בשנת 2015 ניתנו 3,417 צווי ירושה, בשנת 2025 נרשמו 1,347 תיקים בלבד.

יש הפחתה הדרגתית הולכת ומתעצמת של כ־72% בתיקי הירושה בבתיה"ד הרבניים, אשר לא ניתן לתרגמה אלא כירידה באמון הציבור בהם בעניינים אלה, או בניסיון הציבור להרחיק את השפעת ההלכה מענייני עזבונות. זאת, ככל הנראה משום שהציבור מתרשם כי הדברים בביה"ד הרבני נעשים בצורה פחות ראויה ומסודרת ופחות על פי נורמות מקובלות וסבירות בעיניו.

ב־2015 נפתחו 7,536 תיקי גירושים, אך מאז חלה ירידה משמעותית והדרגתית במספרם, כשבשנת 2025 נפתחו 3,718 בלבד. במקביל, מספר תיקי מזונות ילדים בבתיה"ד הרבניים נותר נמוך - בשנת 2025 נידונו 1,550 תיקים בלבד.בשנת 2025 התגרשו 11,093 זוגות - מספר דומה לשנת 2015. מעיון בתיקים הנלווים להליכי הגירושים ניתן להתרשם כי רק מיעוט המתדיינים בוחר לעשות זאת במסגרת בתי הדין הרבניים.

להתגרש כולם חייבים בבית הדין הרבני, אבל עינינו הרואות כי המתדיינים בהחלט לא בוחרים לנהל את ההתדיינות המורכבת בנושאי רכוש ומזונות בבתיה"ד הרבניים. מהנתונים עולה ירידה משמעותית במספר הזוגות שמבקשים להתדיין בבתיה"ד הרבניים, ובכל מקרה, יחסית לכמות תיקי הגירושים וחלוקת רכוש, ניכר כי זוגות מעטים מבקשים לערב את בתיה"ד הרבניים בסוגיית תיקי מזונות ילדים, מה גם שעל פי פסיקת העליון, הנושא אמור להידון רק בבתי המשפט לענייני משפחה, אלא אם הדבר נעשה בהסכמת שני הצדדים.

ניתן להניח כי הציבור לא נותן בבתיה"ד אמון לדון בענייני מזונות ילדים מסיבות מגוונות, כגון פער תרבותי בין הדיינים והמתדיינים. הרושם הוא שיש ניתוק של הדיינים מההוויה, למרות שינויים פסיקתיים בבתי המשפט למשפחה הנוטים לאיזון ולשוויון בפסיקת מזונות וחלוקה שוויונית, עד כמה שניתן, בין ההורים.

לסיכום, את הנטייה שלא להגיע לבתיה"ד הרבניים בסוגיות רכוש יש לייחס לעובדה שאין בהכרח פרוצדורה נוקשה, דבר המקשה על ההתנהלות המשפטית, והעובדה שבתיה"ד הרבניים לא מכירים בפסיקה מחייבת של ביהמ"ש העליון בנושאים כמו חלוקת כושר השתכרות או הלכת השיתוף הספציפי.

עו"ד רונן דליהו הוא מומחה בדיני משפחה ויו"ר הפורום הארצי לדיני משפחה בלשכת עורכי הדין.