הגולן: יותר מעשים, פחות דיבורים

החודש מלאו 40 שנה להחלת החוק הישראלי על רמת הגולן. ראש הממשלה מנחם בגין הוא שיזם במפתיע בדצמבר 1981 את "חוק הגולן", והעבירו בכנסת בתוך יום אחד בתמיכה רחבה של כלל סיעות הבית.

חוק הגולן נועד לפזר ולו במעט את ערפל אי הוודאות בכל האמור בעתיד הרמה. שהרי באותן שנים עצמן חתמה ישראל על הסכם שלום עם מצרים ובו החזירה לידיה את כל סיני. עובדה היא כי רבים מן הדרוזים, תושבי הגולן, הגיעו בשל כך למסקנה כי ישראל עשויה לוותר על הגולן כפי שוויתרה על סיני. הללו השתלבו אפוא באופן מלא במרקם החיים במדינת ישראל, אבל מן הפה אל החוץ הם מוסיפים עד היום להביע נאמנות לנשיא בשאר אל־אסד מחשש שיום אחד עשויה ישראל לשנות את דעתה ולהחזירם לסוריה.

אבל למרות הכוונות הטובות, מעט מאוד השתנה בגולן במהלך 40 השנה האחרונות, מאז אישור אותו חוק. כמעט לא הוקמו באזור זה יישובים חדשים, ומספרם של המתיישבים הישראלים גדל אך במעט. בגולן מתגוררים כ־50 אלף איש וקרוב ל־60 אחוזים מהם דרוזים, בעוד היתר - מתיישבים ישראלים.

בשנות ה־90 והאלפיים אף הביעו מרבית הממשלות שכיהנו בישראל באותן שנים נכונות לנסיגה מן הגולן בתמורה להסכם שלום עם דמשק. כל שנותר להן היה להתמקח עם הסורים לגבי השאלה אם אלו ישובו לשכשך את רגליהם במי ימת הכנרת, או ייוותרו על גבולם כמה עשרות מטרים מחופיה. אפשר כי נכונות זו של כה רבות מממשלות ישראל לדון עם הסורים על עתיד הגולן, הביאה לרתיעה שלהן מלהשקיע, לפתח ולקדם את ההתיישבות ברמה.

העשור האחרון הביא לכאורה תפנית בעלילה. שהרי מלחמת האזרחים הקשה הניטשת מעבר לגבולנו מוטטה את המדינה הסורית, ולא רק שהעלימה מן העין את הנשיא בשאר אל־אסד, אשר רבים בישראל ראו בו שותף אפשרי לעשיית שלום - אלא גם הפכה את צידו הסורי של הגולן לשטח הפקר, שבו פועלים שלוחיה של איראן, אנשי חיזבאללה ואף לוחמים של דאעש.

נוסף על כך, במארס 2019 הכיר הנשיא האמריקני הקודם, דונלד טראמפ, בריבונות הישראלית על הגולן, ובכך סתם, כך נראה היה, את הגולל על אפשרות של ויתור ישראלי עליו. בנסיבות אלו שוכנעו גם אחרוני תומכיה של "האופציה הסורית" בישראל כי עלינו לגולן בשנת 1967 כדי להישאר בו.

אבל כעת מתברר שמוקדם לנוח על זרי הדפנה. בסוריה הגיעה מלחמת האזרחים לסיומה בניצחונם של אסד ושל בעלי בריתו. העולם הערבי כבר ממהר לחבקו בחיקו, כך עושות גם חלק ממדינות אירופה ואפילו וושינגטון מאותתת כי היא נכונה לעשות עימו עסקים.

כל זאת על רקע פניית פרסה שמבצע ממשלו של הנשיא ביידן ביחס למדיניות קודמו - הן בשאלת הגרעין האיראני, הן בשאלת הקונסוליה האמריקנית בירושלים המזרחית, ולבסוף גם בשאלת הגולן. על כך העידו דבריו של מזכיר המדינה בלינקן, שלפיהם וושינגטון עודנה מאמינה שלעת מלחמה וכל עוד המשטר הסורי איננו נהנה מלגיטימציה בינלאומית - הרי הנוכחות הישראלית בגולן חיונית. אך לעתיד לבוא, משהמדינה הסורית תשוב לעמוד על רגליה, יהיה צורך לחדש את הדיון עימה - שנפסק כשפרצה המלחמה בסוריה - על אודות עתיד הגולן ואפשרות השבתו לסוריה, בתמורה לחתימה על הסכם שלום עם ישראל.

בינתיים, ממשלות ישראל מוסיפות להכריז על מחויבותן לגולן ועל נחישותן לשמור עליו. הממשלה הנוכחית הלכה בעקבות קודמתה, ממשלת נתניהו, והתכנסה אתמול לישיבה מיוחדת ברמת הגולן, שבה הוצגה ואושרה תוכנית לאומית לבניית כ־7,000 יחידות דיור ולהכפלה של מספר התושבים בתוך חמש שנים. כל שנותר הוא להמתין ולראות אם תוצא תוכנית זו אל הפועל או תישאר, כמו רבות שקדמו לה, על הנייר. שהרי נוכח המציאות החדשה־ישנה המתהווה בסוריה ונוכח הזיגזג האמריקני, נדרשים מעשים ולא הצהרות.