אין טעם להכחיש. מה שנראה היה כשרשרת של אירועים נקודתיים ומנותקים זה מזה, הולך והופך לגל צונאמי השוטף את ישראל.
לא, אין המדובר בהודעת גינוי נוספת או בקריאה של אמן שעתידו מאחוריו, או של אגודה מקצועית של כמה פרופסורים מתוסכלים, נעדרי מעמד ומשקל, להחרים אותנו. קומץ פעילים פרו־פלשתינים ניתן למצוא בכל בירה בעולם, וגם בתל אביב... ולאלו תמיד תימצא ההזדמנות בין מאבק בגלובליזציה ובקדמה לשכתב את ההיסטוריה האנושית, וגם לעסוק בישראל. אלא שראוי לא רק להביט בעצים, אלא לראות את היער.
כך, למשל, דווח לפני כמה שבועות בהרחבה על "חילוצה" של שגרירת ישראל בלונדון, ציפי חוטובלי, מהפגנה של פעילים פרו־פלשתינים, מרביתם ערבים ופלשתינים, בסיום הרצאה שהעבירה בביה"ס לכלכלה בלונדון. מוסד זה ידוע כמוקד לפעילים אקטיביסטים המנצלים את העובדה שהרוב הדומם של תלמידיו פשוט לומדים ומתרחקים מהפוליטיקה, כדי לקדם את סדר היום שלהם, שהוא אנטי־בריטי לא פחות מאנטי־ישראלי.
לעומת זאת, לא זכתה כמעט לתשומת לב החלטת ממשלת בריטניה להכריז על חמאס כארגון טרור, ולראות בכל מי שיביע בו תמיכה או יניף את דגלו, כעובר על החוק. ההחלטה זכתה לאישור הפרלמנט הבריטי, היינו אין מדובר בגחמה של בוריס ג'ונסון, ראש הממשלה, הידוע באהדתו לישראל, אלא בהחלטה שמאחוריה עומדים נציגיו הנבחרים של הציבור הבריטי. לבריטניה הצטרפה השבוע גם אוסטרליה, שהחליטה להגדיר את חיזבאללה, על כל זרועותיו, כארגון טרור ולאסור העברת סיוע ותרומות אליו.
האהדה לישראל והתמיכה בה בקרב הזרם המרכזי בעולם המערבי, בניגוד לשוליים הסהרוריים משמאל ומימין, אינן דבר חדש. אלא שאלו הולכות ומתגברות, ועוד ועוד מדינות אינן נרתעות מלהביע את דעתן בבירור, ובעיקר בגלוי.
כמה כלי תקשורת ערביים טרחו אמנם להזכיר כי החלטתה של בריטניה באה בסמוך ליום השנה להצהרת בלפור, אז "בגדו" בהם לראשונה הבריטים. אבל האמת היא שגם הערבים כבר אינם נגדנו. אמת, משכילים ערבים שהיגרו למערב עודם נושאים, בעצם לבדם, את דגל האיבה לישראל - שהרי איבה זו היא המכנה המשותף הנמוך המאחד ביניהם, ומעניק להם בראייתם משמעות וזהות. לעומתם, העולם הערבי פותח את שעריו בפני ישראל, ומרבית מדינות ערב מקיימות עימנו יחסים וקשרים, חלקם הדוקים ומשגשגים.
אפרים קישון כתב אחרי מלחמת ששת הימים בפיליטון הנודע "סליחה שניצחנו" כי ניצחונה של ישראל גרם לה לאבד את אהדתו של העולם, שהרי זה אוהב אותנו חלשים ומוכים. אבל מתברר שתובנה זו של קישון כבר אינה תקפה. שהרי העולם רוצה ישראל חזקה ומעריץ אותה על הישגיה; זה נכון, אגב, לא רק לגבי העולם המערבי וכיום גם העולם הערבי, אלא גם למזרח הרחוק וגם לאותם חלקי עולם שבהם שולטים משטרים אוטוריטריים, דוגמת סין ורוסיה.
אז בקיצור, שימותו הקנאים, ועל ישראל להמשיך בדרכה, מנצחת ובוטחת בעצמה, ולהתעלם מאותם שוליים שתמיד יהיו נגדנו, לא בשל ההתנחלויות או בשל המצב בעזה, אלא פשוט משום שאנו קיימים כאן על המפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו