פטור מוויזות הוא סממן לידידות עמוקה ולאמון הדדי בין מדינות. לארה"ב יש הסדרי פטור עם כ־40 מדינות, ובהן כאלה, דוגמת צ'ילה או ברוניי, שרמת היחסים איתן אינה מתקרבת לזו השוררת בינינו. אזרחי ישראל, בעלת הברית האסטרטגית החשובה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, על שלל הקשרים והשדולות, עדיין צריכים לבקש אשרה, בדיוק כמו אזרחי רוסיה וסין, שהאמריקנים רואים בהן מדינות יריבות.
ההסבר הפורמלי הוא שישראל אינה עומדת בקריטריונים: האמריקנים טענו לא אחת ששיעור הדחייה של בקשות הוויזה מישראל הוא גבוה יחסית, מה שמעיד על צורך בסינון, ועל מקרים רבים של הפרת תנאי האשרה. מאידך, לא בטוח שמדינות שנהנות מפטור עומדות בקריטריונים האלה.
הסיבות אפוא עמוקות יותר, ובחלקן היסטוריות: הנושא פשוט לא עמד על סדר יומן של ממשלות ישראל לדורותיהן. עד שנות ה־80, בעיקר בתקופות של משברים כלכליים ומחסור במטבע חוץ, לממשלות ישראל לא היה אינטרס דחוף להקל על אזרחיה להוציא דולרים בחו"ל. הדבר מעולם לא עצר קידום השקעות ותיירות אמריקנית, משום שאזרחי ארה"ב לא נדרשו להוציא ויזה לישראל.
השינוי החל כשראשי ממשלה ישראלים הפנימו את הפופולריות של הסוגיה וקיוו למנף אותה ליחסי ציבור. מאריאל שרון ועד בנט, הכריז כל ראש ממשלה במגעיו עם האמריקנים על בשורת הפטור מוויזה. אלא שהתשובה האמריקנית לבקשות ולהצהרות הישראליות היתה קבועה: נבדוק וניתן הנחיות לקידום הנושא.
ב־2002, כשהתחלתי את כהונתי כשגריר בוושינגטון, קיבלתי משר החוץ קולין פאוול ומאנשי האגף הקונסולרי שלו את אותן "הבטחות" שקיבל כעת בנט בבית הלבן. אולם למרות ההבטחות, הנושא מעולם לא עלה לדיון בדיאלוג האסטרטגי שהובלתי אז מול ביל בארנס, כיום ראש ה-CIA. דומני שכל השגרירים וראשי הממשלה קיבלו מאז את אותה "הבטחה" ריקה ממעשים.
אחרי פיגועי 11 בספטמבר, עברה הסמכות העליונה לאשר ויזות כניסה לארה"ב ממשרד החוץ למשרד להגנת המולדת, מפאת החשש מחדירת גורמים טרוריסטיים. פירוש הדבר הוא שכל דיון על הענקת פטור מוויזה צריך להיעשות מול צוות משותף של שני המשרדים. צוות כזה, למיטב ידיעתי, מעולם לא הוקם. ולכן הסממן הראשון לבחינת רצינות אמריקנית הפעם, האינדיקציה המיידית לכך שלהבטחה שניתנה לבנט יש יותר משקל מקודמותיה ב־20 השנים האחרונות, היא הקמה של צוותים כאלה ותחילת עבודה אינטנסיבית מולם, עד להגעה לנוסחה מקובלת. כל עוד זה לא קורה, אין משמעות אופרטיבית לבשורת הפטור מוויזות.
גם כעת, קשה לזהות אינטרס או התגייסות מיוחדת של האמריקנים לשינוי המדיניות. אחרי הכל, אם בארבע שנות ממשל טראמפ, הנשיא הפרו־ישראלי מכולם, עם הצוות הכי ידידותי והשגריר הכי חם, האמריקנים לא צייתו לקוד הדיפלומטי של ההדדיות והעניקו פטור מוויזה לאזרחי ישראל - מותר להיות סקפטי ביחס לאפשרות שהשינוי המיוחל יגיע בעקבות פגישת ביידן־בנט.
דני אילון, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב וסגן שר החוץ, הוא מייסד ארגון "האמת על ישראל"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו