הוועדה לאיתור לימון

לפני שנתיים ביקר אצלי בכיר במשרד המשפטים. מפה לשם, הוא אומר לי "תרשום על פתק ותכניס לבקבוק, גיל לימון ימונה כמחליף של דינה זילבר לכשתפרוש". רגע, אמרתי וחשפתי את תמימותי, עוד לא פרשה, עוד אין אפילו מועמדים לוועדת איתור. "תרשום", הוא ענה. רשמתי. השבוע, כשהתפרסם שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט עומד בראשות ועדת האיתור וגיל לימון הגיע לישורת האחרונה של המועמדים, הפתק קפץ מהבקבוק בעצמו.

בואו נתחיל בשורה התחתונה: המינוי הזה הוא שחיתות מהסוג הבוטה ביותר. גם המאבטחים בכניסה יודעים היטב מי הבן של הסולטן בממלכת צלאח א־דין, הם קדים לו בגיל כל בוקר. והעיקר, הקשיבו לשקט. מנדלבליט יושב בראש ועדת איתור, שאליה ניגש כמועמד עוזרו האישי, חברו וקרובו זה שנים רבות, עוד מתקופת הצבא, וזה עובר לסדר היום אצל לוחמי השוויון.

שומרי הסף ישנים. כלבי השמירה של הדמוקרטיה נרדמו באולפן. התנועה לאיכות השלטון יצאה לחופשת סקי. העיתונאים וארגונים שעקבו בעשור האחרון אחרי כל חמגשית וכל חבר ליכוד שמועמד לוועד הבית - כולם דוממים. איפה איזונים ואיפה בלמים. יחי המלך.

האם מנדלבליט ידוע כמי שמקל בסוגיית ניגוד עניינים? ובכן, אך זה לא מכבר ניסחו יחד היועמ"ש ועוזרו האישי, הממונה המיועד גיל לימון, מסמך ניגוד עניינים שנועד להגביל את רה"מ דאז נתניהו, או כמו שאומר היועמ"ש כשהוא חושב שהוא על מיוט, "לנעול אותו". 13 סעיפים מפורטים ומלומדים היו בו, ובהם נשללו באופן גורף סמכויותיו החוקיות והחוקתיות לקבל החלטות בשפע נושאים שהציבור הטיל עליו. כל כללי "ועדת אשר", שהוסמכה לקבוע נהלים בסוגיה זו, נבעטו כלאחר יד. מנדלבליט ולימון הרחיבו את היריעה כלפי כל ספק־ספיקא של חשש כללי ועתידי, והשיתו אותה גם על צוות העובדים של ראש הממשלה ומשרדו. ללא סמכות בחוק, שלל מנדלבליט מראש ממשלה מכהן כל מעורבות עקיפה במינויים ובהחלטות ממשלתיות ופרלמנטריות. סמכות אחת הוא הואיל להשאיר רחבה ומפולשת, "בכל שאלה או ספק המתעורר בעניין", כתב היועמ"ש בסעיף האחרון לפני חתימתו, "תוכל להיוועץ בחתום מטה".

הסאגה הזו לא נעצרה בלשכת היועמ"ש - התנגדותו של נתניהו לריקון סמכויותיו הגיעה לשערי בג"ץ, ואתם יכולים לנחש בעצמכם מה היתה התוצאה. אסתר חיות, שלא ראתה שמץ של ניגוד עניינים לשבת בדינן של חברות שבעלה מייצג, התגלתה כאחת מראשיה של תנועת המוסר, בכל הנוגע לאפשרויות ספקולטיביות של ניגודים אצל נתניהו.

אתמול זה אסתר ודוד חיות, היום זה מנדלבליט וגיל לימון. לא העכבר גנב, החור גנב. והחור השחור במערכת המשפטית שלנו הולך ונפער. "לא קיים ניגוד עניינים על רקע אישי", הגיבה לשכת היועמ"ש לפרסום של נטעאל בנדל, "הקשר הוא קשר מקצועי". ובתרגום פשוט: אנחנו איננו נתונים להגבלות שנועדו למנוע השחתה ופרוטקציה, כיוון שאלו נוגעות רק לבני תמותה. אצלנו הכל עניין מקצועי, סודות מקצוע שניתנו רק לאלו שניחנו במזג השיפוטי הנכון, כפי שהעיר פעם אבי השיטה פרופ' ברק. הוא עשה מחווה לפוליטיקלי קורקט ויצא לרגע קט מהחדר כשמינו את אשתו אלישבע לשופטת; מנדלבליט מרשה לעצמו להשפריץ את הלימון לפרצוף של כולנו, בלי להתבייש.