"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הרפורמה שתהרוג את החקלאות
היהודים הולכים ומאבדים את האחיזה במרחב הפתוח והכפרי. חלק גדול מאדמות הקיבוצים מוחכרות לערבים. היהודים מתכנסים כמו בגולה לעבודות צווארון לבן
שדה חקלאי באזור עמק חפר (ארכיון) | צילום: גדעון מרקוביץ'

הרפורמה שתהרוג את החקלאות

היהודים הולכים ומאבדים את האחיזה במרחב הפתוח והכפרי. חלק גדול מאדמות הקיבוצים מוחכרות לערבים. היהודים מתכנסים כמו בגולה לעבודות צווארון לבן

אלוף (מיל') גרשון הכהן
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

החקלאות היא נכס לאומי אסטרטגי, וקיומה לא יכול להיות כפוף רק לשיקולי עלות תועלת, שמוגבלים למבט כלכלי מוכוון לטווח הקצר. משק החלב והביצים בארץ ישראל זקוק לתכנון ולהכוונה ממשלתית, ולכן מנוהל בכפיפות למכסות ייצור. הוא גם מחויב ליצור למדינת ישראל עצמאות בתחום המזון בתלות מינימלית ביבוא.

על הגישה הזו הרפורמה מטילה איום. בהשפעת רעיונות "מתקדמים" של חסידי כלכלת השוק החופשי, במאמץ לבסס במדינת ישראל גישת ימין כלכלי אמריקנית, נוצרה בהנהגה הישראלית הסתייגות אידיאולוגית מכל מה שנותר מכלכלת השוק של מפא"י. ביד אחת עם חברי פורום קהלת, גם ראשי מפלגת ימינה הפנו עורף למוסכמות היסוד, שהכווינו בעשורים הראשונים למדינה את בניין החקלאות הישראלית.

עורערה בכך גם המוסכמה שהיתה מובנת מאליה, כי למשק הביצים, כמו למשק החלב, יש תפקיד לאומי, נוסף על עצם החובה לייצור מזון לתושבי המדינה. מומחי כלכלת השוק החופשי משתעשעים ברעיון שאפשר, כמו בסין, לבנות רפת אחת או שתיים גדולות בנגב, ועוד כמה לולים חדשניים, עם פועלים סינים או תאילנדים, ולסגור את הרפתות והלולים המשפחתיים במושבים. הם רק שוכחים שמשפחה שמחזיקה רפת או לול לגידול ביצים, מחזיקה בעבודת יומה גם את הנוכחות הנחוצה במרחב הכפרי, במיוחד בפריפריה ובסמיכות לגבול. בלעדיהם, כל תושבי המושבים בגבול הצפון היו נדרשים בכל בוקר לצאת לעבודה במפעלי חיפה. ככה נראה פרוור. מערכת התכנון הישראלית מתכחשת להבדל שיש לשמר בין כפר לפרוור. כרוך בכך עולם שיקולים רחב.

נוסף על כך, במגמות הרפורמה, עם מערכת האילוצים התשתיתיים המוטלת כיום על בעלי הלולים, החקלאי היהודי נדחף לאובדן רווחיות. התוצאה המיידית היא שהלולים לביצים עוברים למגזר הערבי. שם אף פקח לא יוכל להיכנס בלי גדוד יס"מ. בכל דרך הביצים האלה יהיו חסרות פיקוח, ומהוות סכנה לבריאות הציבור. כדאי להוסיף את מה שלמדנו בפרעות חודש מאי - במצב מרי ערבי אלים, מי ישלח ביצים לשוקי הערים?

היהודים הולכים ומאבדים את האחיזה במרחב הפתוח והכפרי. חלק גדול מאדמות הקיבוצים מוחכרות לערבים. היהודים מתכנסים כמו בגולה לעבודות צווארון לבן. הבעיה הדמוגרפית תלויה גם בפריסת ההתיישבות הגיאוגרפית. אם יחיו בארץ בין הירדן לים 20 מיליון יהודים למול 5 מיליון ערבים, נקבל רוב יהודי מובהק. אבל אם 80 אחוז מהיהודים הולכים ומתכנסים למגדלי רצועת החוף בין חדרה לראשון לציון, גם אם נהיה רוב מספרי, נאבד את השליטה והריבונות במרחבי הארץ. הפריסה ההתיישבותית בגליל ובנגב אינה יכולה להתקיים רק עם יישובי וילות פרווריים. חסרים לנו יהודים אנשי עמל, וחובה לטפח אותם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...