החקלאות היא נכס לאומי אסטרטגי, וקיומה לא יכול להיות כפוף רק לשיקולי עלות תועלת, שמוגבלים למבט כלכלי מוכוון לטווח הקצר. משק החלב והביצים בארץ ישראל זקוק לתכנון ולהכוונה ממשלתית, ולכן מנוהל בכפיפות למכסות ייצור. הוא גם מחויב ליצור למדינת ישראל עצמאות בתחום המזון בתלות מינימלית ביבוא.
על הגישה הזו הרפורמה מטילה איום. בהשפעת רעיונות "מתקדמים" של חסידי כלכלת השוק החופשי, במאמץ לבסס במדינת ישראל גישת ימין כלכלי אמריקנית, נוצרה בהנהגה הישראלית הסתייגות אידיאולוגית מכל מה שנותר מכלכלת השוק של מפא"י. ביד אחת עם חברי פורום קהלת, גם ראשי מפלגת ימינה הפנו עורף למוסכמות היסוד, שהכווינו בעשורים הראשונים למדינה את בניין החקלאות הישראלית.
עורערה בכך גם המוסכמה שהיתה מובנת מאליה, כי למשק הביצים, כמו למשק החלב, יש תפקיד לאומי, נוסף על עצם החובה לייצור מזון לתושבי המדינה. מומחי כלכלת השוק החופשי משתעשעים ברעיון שאפשר, כמו בסין, לבנות רפת אחת או שתיים גדולות בנגב, ועוד כמה לולים חדשניים, עם פועלים סינים או תאילנדים, ולסגור את הרפתות והלולים המשפחתיים במושבים. הם רק שוכחים שמשפחה שמחזיקה רפת או לול לגידול ביצים, מחזיקה בעבודת יומה גם את הנוכחות הנחוצה במרחב הכפרי, במיוחד בפריפריה ובסמיכות לגבול. בלעדיהם, כל תושבי המושבים בגבול הצפון היו נדרשים בכל בוקר לצאת לעבודה במפעלי חיפה. ככה נראה פרוור. מערכת התכנון הישראלית מתכחשת להבדל שיש לשמר בין כפר לפרוור. כרוך בכך עולם שיקולים רחב.
נוסף על כך, במגמות הרפורמה, עם מערכת האילוצים התשתיתיים המוטלת כיום על בעלי הלולים, החקלאי היהודי נדחף לאובדן רווחיות. התוצאה המיידית היא שהלולים לביצים עוברים למגזר הערבי. שם אף פקח לא יוכל להיכנס בלי גדוד יס"מ. בכל דרך הביצים האלה יהיו חסרות פיקוח, ומהוות סכנה לבריאות הציבור. כדאי להוסיף את מה שלמדנו בפרעות חודש מאי - במצב מרי ערבי אלים, מי ישלח ביצים לשוקי הערים?
היהודים הולכים ומאבדים את האחיזה במרחב הפתוח והכפרי. חלק גדול מאדמות הקיבוצים מוחכרות לערבים. היהודים מתכנסים כמו בגולה לעבודות צווארון לבן. הבעיה הדמוגרפית תלויה גם בפריסת ההתיישבות הגיאוגרפית. אם יחיו בארץ בין הירדן לים 20 מיליון יהודים למול 5 מיליון ערבים, נקבל רוב יהודי מובהק. אבל אם 80 אחוז מהיהודים הולכים ומתכנסים למגדלי רצועת החוף בין חדרה לראשון לציון, גם אם נהיה רוב מספרי, נאבד את השליטה והריבונות במרחבי הארץ. הפריסה ההתיישבותית בגליל ובנגב אינה יכולה להתקיים רק עם יישובי וילות פרווריים. חסרים לנו יהודים אנשי עמל, וחובה לטפח אותם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו