הקיץ המזרח־התיכוני הגיע לישראל ואיתו העת ליהנות מפירות הקיץ המשובחים שלנו, אלא שהשנה הם הפכו למותרות יקרים מאוד.
כל מי שניסה את מזלו בקניות השנה, גילה אמת קשה: המחיר הסיטונאי של האפרסקים כמעט הוכפל ביחס לשנה שעברה והם נמכרים בכמעט 30 שקלים לק"ג, מחיר הנקטרינה עלה בערך פי שלושה, הענבים התייקרו ב־50 אחוזים ביחס לשנה שעברה, הסברס, סמל ארץ־ישראלי - גם כן, ואפילו השזיף והדובדבן התייקרו בכ־20 אחוזים. בימים אלו מתחילים לעלות גם מחירי האגסים והתפוחים, ואין לדעת באיזו רמה הם ייעצרו. התוצאה: פירות הקיץ הופכים מותרות לעשירים בלבד.
אז למה זה קורה? אם תשאלו כל חקלאי, ההסבר הפשוט הוא החורף החם שפקד אותנו. פירות הקיץ הנשירים מושפעים ממכת קור שהעצים מקבלים במהלך החורף. מכת הקור צריכה להיות חזקה מספיק כדי להניב יבול משמעותי בחודשי הקיץ. אולם השנה החורף היה חם יחסית, מכת הקור היתה דלילה והיבול הצטמצם. וכאשר הכמות בשוק קטנה - המחירים מטפסים. אבל התשובה הזו חלקית מאוד. עם כל הכבוד לחקלאי המקומי, במקומות אחרים בעולם החורף היה קר דיו, והפירות גדלים בשפע כבכל שנה אחרת. הצרכן הביקורתי ישאל תמיד, מדוע מה שקיים במקומות אחרים לא מגיע לכאן? הרי מדובר בפירות שניתן להוביל בקירור ולמכור בארץ במחירים נמוכים יותר, לרווחת הציבור כולו. מהו, אם כן, חסם היבוא המונע יבוא פירות כאלה לארץ?
יש שני סוגים של חסמי יבוא: מכסים: מס על יבוא סחורה לארץ, שלעיתים יכול להפוך את היבוא ללא כדאי; ורגולציה: תקנות שהופכות יבוא כזה לבלתי אפשרי, גם אם הוא משתלם כלכלית. המכס על יבוא פירות עשוי לעמוד לכל היותר על 2-1 שקלים לק"ג, לא משהו שימנע את היבוא.
מה, אם כן, פועל כאן? ישראל חברה באמנת הגנת הצומח. הרעיון הוא למנוע העברת מזיקים ממדינה למדינה. פעמים רבות מזיק החי באקלים מסוים לא גורם נזק לסביבה החקלאית שלו, אולם העברתו לאזור אחר המבוסס על גידולים שונים, עשויה להפוך קטלנית לחקלאות המקומית. לכן כל המעוניין לייבא תוצרת חקלאית לישראל, נדרש לקבל את אישור שירותי הגנת הצומח.
על פי דו"ח מבקר המדינה, בקשות הגנת הצומח נידונות לרוב בין שנתיים לארבע שנים, וברוב מוחלט של המקרים מוחזרת תשובה שלילית. במצב זה רוב היבואנים מוותרים מראש על בקשת היבוא. הנתונים מדהימים: שירותי הגנת הצומח בישראל נתנו רק 40 אישורי יבוא, בזמן שבמדינות אירופה או ארה"ב ניתנו מאות ואלפי אישורי יבוא. קחו את האוכמניות למשל, מוצר שנחשב בעולם לדי בסיסי, שיכול לעלות בישראל אפילו 100 שקלים לק"ג. המבקר מצא שרק שתיים מתוך 11 בקשות שהוגשו ב־13 השנים האחרונות אושרו, וגם הטיפול בהן ארך יותר מחמש שנים.
ניתן לעשות הרבה כדי לייעל את שירותי הגנת הצומח בישראל, אבל נראה שלמשרד החקלאות פשוט לא אכפת. הוא מעדיף למנוע יבוא, לייקר את התוצרת המקומית ולדרוש מכולנו לשלם את המחיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו