המילים של נשיא גרמניה מוכיחות: אירופה עוד שבויה בקונספציות עבר

כבר בתחילת ביקורו בישראל שמעתי מקנצלר גרמניה פרידריך מרץ את המשפט המוכר ששמענו הרבה מידידים - "אני מכיר בזכותה של ישראל להתקיים" - והתחלחלתי.

האורח בוודאי התכוון לטוב. בעיניו, הוא "רק" רצה להשיב לאלה ששואפים ומנסים לשלול מהיהודים לקיים את מדינתם, והרי יש רבים כאלה בגרמניה של מרץ, באירופה ובעולם כולו. הבעיה באמירתו של המנהיג הגרמני היא שאולי הוא רצה לברך - אך יצא מקלל, כי הוא אימץ, ביודעין או שלא ביודעין, את השיח שעצם קיומו תורם לכרסום הלגיטימציה של ישראל.

שמתם לב שהמשפט הזה, המאשר על פניו את זכות הקיום של מדינתנו, נאמר רק ביחס לישראל? מרץ לא יוציא אותו מפיו בשום מקום אחר, כי הוא מיותר: שום מדינה לא נזקקת לאישור לדבר קיומה מאורחיה, כפי ששום אדם לא זקוק לשמוע מידידיו שהוא זכאי לחיות בעולם הזה. אמירת המובן מאליו דווקא הופכת אותו למובן פחות.

אם ישראל היא היחידה שנדרשת לאישור של מדינות אחרות לעצם קיומה - אולי קיומה כלל אינו זכות טבעית? כך יסיקו אלה שפחות אוהבים אותנו בארצו של מרץ, ואחרים אף ילכו רחוק יותר ויטענו שבכוחם וברשותם למנוע מישראל להתקיים. ואם לא די בכך שזאת אמירה שמשדרת פטרונות והתנשאות - היא גם מזיקה, משום שהיא נוטעת בשומעים את התחושה שקיומה של ישראל מותנה ברצונן של אומות העולם.

מה הפלא שהמשפט המוכר עד לזרא והמסוכן מוביל לרוב למשפט המאוס השני, שגם אותו שמענו ממרץ כשהוא חזר על המנטרה השקרית של "פתרון שתי מדינות לשני עמים"? כאן הפטרונות מגיעה לשיאה: האורח, שמרגיש - בטעות - שיש בסמכותו לאשר או לא לאשר למדינת היהודים להתקיים, מרגיש - שוב בטעות, ובלי שום בסיס לכך - שיש לו סמכות להטיף לה איך להתקיים.

הפטרונות של הגרמנים, ושל האירופאים בכלל, אולי היתה במקומה אילו יכלו להתפאר בהדיפת סכנות הדומות לאיומים המרחפים מעלינו. אלא שהאמת שונה בתכלית. מציאות השנים האחרונות, החל מגל ההשתלטות האסלאמית וכלה בתוקפנות הרוסית, ממחישה שוב ושוב את חוסר יכולתה של אירופה הישנה להתמודד עם בעיותיה שלה, ואת האובדנות של המלצותיה לפייס את האויב באמצעות ויתורים ונסיגות.

כשראש ממשלת ישראל מבקר בגרמניה, לא יעלה על דעתו לדרוש ממארחיו להתקפל בפני אויביהם. הוא לא יטיף לגרמנים להקים מדינה אסלאמית בריכוזי המוסלמים בפרנקפורט, וגם לא יתבע מהם לחלק שוב את ברלין ולמסור את חלקה המזרחית לפוטין כדי לפייס את תיאבונו.

הגיע הזמן שגם ידידינו הגרמנים יכירו בשתי עובדות אמת: ראשית, אין להם שום הצדקה להתערב בענייניה של ישראל ולהטיף לה כיצד להתנהל. שנית, הטפותיהם ועצותיהם פשוט אינן טובות, כי הן לא עובדות - לא באירופה, לא במזרח התיכון ולא בשום מקום אחר בעולם. במקום זאת, כדאי לאירופאים לשקול את האפשרות ההפוכה - ללמוד מישראל שאת האויב מנצחים או מרתיעים באמצעות כוח, ולא באמצעות נסיגות וויתורים.