ומה עם הכלכלה?

הדרמה ביום חמישי שעבר בנתב"ג אמנם הסעירה את המדינה לכמה ימים, עד כדי כך שבנימין נתניהו קלט את הפוטנציאל הפוליטי ההרסני שבה, ולכן ערך הצגה של סימון האשם והוצאתו אל מחוץ לליכוד. אבל המשמעות, הסיבה והאשמים האמיתיים לא טופלו. כי הסקנדל בנתב"ג מסמן ריקבון מבני עמוק, שנובע מסחיטת הפוליטיקאים בידי סקטורים בעלי כוח. ריקבון שדן את כולנו למציאות נצלנית, מושחתת ויקרה. כזו שמאפיינת שמאל כושל ומעוול, שרק מוצג בעטיפת ימין מפואר.

בכלל, כיצד ייתכן שהסוגיה הכלכלית, במיוחד העובדה שהחיים בישראל יקרים להחריד אף שהמשק חזק כל כך, לא עולה על השולחן במסע הבחירות? איך יכול להיות שאנחנו לא דורשים מצעים והתחייבויות מכל המתמודדים? כי העיוות הסוציאליסטי שבו אנחנו חיים לא הומצא בידי הליכוד, ימיו כימי מפא"י ההיסטורית. אבל השתיקה מצד רוב המפלגות, שלא לדבר על הכוונות העתידיות של "הדמוקרטים", ש"ס ודומותיהן, יגרמו אפילו להחמרת המצב. ולא לשכוח - האוצר כבר מחדד את גרזן הגזירות החדשות ליום שאחרי הבחירות, כי אין מספיק כסף לשלם לסחטנים, ולא בגלל צורכי הביטחון.

פרשת נתב"ג, כולל פארסת ביקור הרהב של נתניהו ורגב בשדה התעופה יום לפני ההשבתה, האירה לרגע את הקשר שבין הפוליטיקאים לבין מי שחונקים אותנו. כדי להבין מה הסיבה ומה התוצאה, כדאי לעיין בכתבה שפורסמה השבוע ב"גלובס" בידי אלון פרל. היא חושפת את הגירעון שבו נתונה רשות שדות התעופה כתוצאה מהסחיטה של העובדים, בראשות כוכב הליכוד פנחס עידן. המשכורות עברו את 50 אחוזי התקציב, בעוד יו"ר הוועד דורש מאות משכורות נוספות - כפולות מהשכר הממוצע במשק.

הפרשה חושפת את קצה קרחון השיטה: עידן, בעל קבוצת אצבעות הצבעה במרכז הליכוד, הוא תאומו הקטן של חיים כץ - שר התיירות והשיכון, ששולט במרכז ואפילו זכה לשריון מנתניהו. כץ היה יו"ר הוועד הכל יכול בתעשיה האווירית, והמליך את בנו תחתיו כשעבר לממשלה. כך ועדי העובדים הגדולים השתלטו על הפוליטיקה ועל הכיס שלנו.

הרשימה של עופר וינטר מרשימה, אבל מה עם החרדים? מי שמצהיר שילך רק עם נתניהו ולא דורש גיוס חרדים, לא יעביר אף מצביע מהצד השני ויחולל קניבליזציה בתוך מחנה נתניהו

קבוצת סחיטה מקבילה היא זו של המפלגות החרדיות, שהיטו את תקציב המדינה - כלומר את חשבונות הבנק שלנו, למימון אורח החיים הנצלני שלהם. זה מתחיל מהמלגות לאברכים, מתקציבי ישיבות ומעונות יום, ונמשך באינסוף תופינים שמממנים את החיים החרדיים: מטיפולי שיניים חינם ועד העדפה בביטוח רפואי, ממחיר למשתכן ועד תלושי מזון, שלא לדבר על פטורים מארנונה ומתחבורה ציבורית. הכל עולה לנו כסף, והרבה. מחקר של פורום קהלת מצא שמשפחה יהודית לא חרדית מממנת בכל חודש את המגזר החרדי ב־6,000 לחודש.

זו הסיבה האמיתית ליוקר המחיה. היא נובעת ממערכת מיסים, אגרות והיטלים פסיכית, שנועדה לממן את כל הטוב הזה. ממס הכנסה ועד מיסי דלק ורכב, ממיסוי כפול על "רווחים כלואים" ועד שווי שימוש לרכב - אינסוף המצאות שטניות שצריכות לסגור את החור בתקציב. לכך תוסיפו את בעלי הכוח שמונעים את פתיחת המשק לתחרות אמיתית, והתוצאה בהתאם - אחת המדינות היקרות בעולם, ללא הצדקה. משק שאינו חופשי, ודאי שלא ימין כלכלי. מעין שמאל אקלקטי, בלתי צודק, שחונק אותנו, כמו גם את היהודים שרוצים לעלות ארצה ולהשתתף בנטל.

ומה עושות המפלגות המרכזיות? הליכוד אנחנו יודעים, כך גם "הציונות הדתית", שמנהלת את המשק; המפלגות החרדיות - ברור, העדפה מנצלת; ומה באופוזיציה - המפלגה שמכנה את עצמה "הדמוקרטים" תובעת לגרור אותנו עמוק יותר לתהום הקומוניזם הטורפני, בהובלת מנהיגת הפרולטריון - נעמה לזימי. היא ודומיה מגשימים את משאלות ההתאבדות, נוסח מי שדרשו להשאיר בים את הגז, שמעשיר את המשק היום.

אצל רוב המפלגות אין באמת בשורה, אולי חוץ ממפלגת "ביחד", שמחדדת במצע שלה את הצורך במשק חופשי ובפירוק המונופולים. פרדוקסלית, דווקא יאיר לפיד נמצא עמוק בימין הכלכלי ההגון, הרבה יותר מנתניהו וסמוטריץ'. נותר רק לקוות שפרשת סיוט הטיסות בנתב"ג תמחיש למצביעים מה חייבים לדרוש מהפוליטיקאים עכשיו: רפורמות מבניות רדיקליות, שיתחילו מהעפת פנחס עידן וחבר מרעיו, יימשכו בהרחקת דרעי וגפני ויובילו לתיקון הכלכלה והחברה מהיסוד.

ומה לגבי החרדים, וינטר?

אין מה לומר, הרשימה של עופר וינטר מרשימה ויש בה אנשים טובים ומבטיחים. אבל, אם יותר לשאול - מה עם החרדים? למשל, האם השכולה שברשימה - ללי דרעי, התפרסמה כאשר דרשה מהחרדים לשרת, כמו בנה המנוח סעדיה, שהיה תלמיד חכם ונפל בעזה. איפה התביעה הבסיסית לכונן קואליציה רק עם מפלגות שנושאות בנטל? בינתיים לא שמענו מעופר וינטר ומאנשיו מילה בכיוון, והשתיקה רועמת.

אם וינטר לא יתקן מיידית את הטעות הערכית הזו, היא תהפוך גם לטעות אלקטורלית פטאלית. כי מי שמצהיר שילך רק עם נתניהו ולא מציב לו את שינוי המשוואה המורעלת מול החרדים כתנאי, לא יקושש ולו זנב מצביע מעבר למצביעים המושבעים של ביבי, סמוטריץ' ובן גביר. כך יחולל וינטר קניבליזציה בתוך מחנה נתניהו, ללא מיליגרם הרחבה.

הנשק הרב שהוטבע יחד עם "אלטלנה" בחוף תל אביב, יכול היה להביא למפנה במלחמת העצמאות, אולי לשחרר את העיר העתיקה. הטעות הפטאלית של בן־גוריון צריכה ללמד, עד כמה אסור להגיע לעימות פנימי בעם

אבל דומה שהקו של וינטר לא מקרי, ולכן הוא מחייב את גורמי הימין האחרים שמסרבים לקבל את גזירת הסרבנות החרדית, להתאחד ולרוץ בכל הכוח. מאיילת שקד ועד גלעד ארדן, מיועז הנדל ואולי גם בני גנץ - מפלגה מאוחדת שלהם תוכל למלא את החלל הערכי, האידיאולוגי הזה, וגם להביא הרבה מצביעים.

לקחי "אלטלנה"

כ־5,000 רובים, 450 מקלעים, חמישה זחל"מים, כמה אלפי פצצות מטוסים וכ־4 מיליון כדורים, לצד ציוד רפואי ומדים, היו על האונייה "אלטלנה", שהופצצה בחוף תל אביב בפיקוד יצחק רבין ובהוראת בן־גוריון. האלטלנה, שהשרידים המפוצצים והרקובים שלה נמצאו השבוע בלב ים, טובעה ב־22 ביוני 1948, כשלושה שבועות לאחר נפילת העיר העתיקה בירושלים לידי הלגיון הירדני.

ארגון האצ"ל התכוון להפנות את הנשק והתחמושת בעיקר לשחרור העיר העתיקה, גם לאחר נפילת הרובע היהודי. מצוקת כלי הנשק והתחמושת בצה"ל באותם ימים היתה אקוטית, פשוט לא היה עם מה להילחם. האוצר שירד למצולות באלטלנה יכול היה לגרום לתפנית דרמטית במלחמה, ואולי גם למנוע את הכיבוש הירדני של ירושלים. ניתן רק לדמיין מה היה מצבנו לו ירושלים העתיקה וסביבותיה היו בידינו כבר מתש"ח, לא רק לאחר ששת הימים. זה יכול היה לשנות את פני ההיסטוריה.

היום ברור שאלמלא המנהיגות של בן־גוריון אולי לא היתה מוקמת המדינה, אבל הטעות המרושעת שביצע באלטלנה, כמו ברדיפת האחים בסזון - היתה פטאלית. עם גילוי האלטלנה השבוע, כדאי שנשנן את הלקח ונבין מהו המחיר של אלימות פנימית ומלחמת אחים.