בשיא הקריירה שלו נראה היה שהמתמטיקאי ג׳ון נאש עשה את הבלתי ייאמן: בעזרת טיפול תרופתי התגבר על הסכיזופרניה, וחזר לפתח תיאוריות גאוניות שקידמו בשנות אור את תורת המשחקים. אלא שבמקרה גילתה רעייתו סוד מכאיב: הוא לא נטל את התרופות.
כל אותו זמן העמיד פנים והאמין שהוא בשליחות הביון האמריקני ונמצא בסכנת חיים (כן, כמו בסרט ״נפלאות התבונה״).
בראיון בכאן 11 לפני כמה חודשים שרטט גדי איזנקוט, בנחת של מרצה, את החזון הניצי־המדיני שלו: להילחם בטרור "לילה לילה", ובמקביל לדאוג שייצאו "120, 140, 150 אלף פלסטינים לעבוד במדינת ישראל מדי יום". ואז חתם בארבע מילים: "זה מה שהיה בעבר".
עבר. מילה מספרי ההיסטוריה. משהו עם תמונות מצהיבות, כרכרות ואנשים רציניים עם שפם. רק שהעבר של איזנקוט לא שוכן במאה הקודמת. הוא הסתיים בשש עשרים ותשע בבוקר, ב־7 באוקטובר 2023. זה לא עבר. זה שלשום.
ומה היה שם, בפרהיסטוריה? הפרדה בין טרור לאוכלוסייה, כמובן. שקט תמורת כסף. רגיעה תמורת היתרים. הכל מושלם. אם השיר מוכר, זה מפני ששמענו את שני בתיו בוקר וערב מבכירי הצבא ושרי הביטחון (משמאל וימין): א. טרוריסטים ואזרחים הם שמן ומים. ב. כלכלה קונה שקט.
על השיר שילמנו באלפי נרצחים בטפטופים, ועוד 1,200 ביום אחד.
איזנקוט אינו עוד גנרל ש"לא למד את הלקח". הוא מאמין שאין לקח ללמוד. מתמודד מוביל לראשות הממשלה מצהיר בשידור, שהתוכנית היא לחזור ל־6 באוקטובר. זה לא ״כישלון בהפקת לקחים״. זו נוסטלגיה.
המפקפקים קיבלו חותמת סופית השבוע: מתאם פעולות הממשלה בשטחים בשנים 2021-2018, כמיל אבו רוקון, צורף בגאווה לרשימת איזנקוט. 2018, זוכרים? שנות המזוודות. שקר ה״אוריך קיבל כסף מקטאר״? אבו רוקון נפגש עם בכירים קטארים כדי לוודא שהכסף נכנס לעזה. כשנשאל איך מוודאים שהכסף לא יגיע לחמאס, ענה: את המנגנון "אנחנו יצרנו" והוא "עובד כמו שעון". ישראל ידעה שהכסף זורם לחמאס אחת לכמה שבועות. ממש כמו שעון, שצלצל ב־7.10. באותן שנים קידמה יחידתו גם היתרי עבודה לפועלים מעזה. חמאס ביקש, המערכת נענתה. מה כבר יכול להשתבש.
לקח ומסקנות? איך שלא הופכים את זה, איזנקוט מציע את אותו מוצר בגרסה מורחבת ותחת אותו מתפ״ש(!). הקמפיין שלו עומד על טענה לגיטימית: נתניהו אשם בטבח. אבל קשה להשמיע אותה כשמצרפים לרשימה את מפעילי אותה מדיניות בדיוק, ומבטיחים לשחזר אותה. זו לא תוכנית ממשלתית, זו התרעה מוקדמת לוועדת החקירה. זה מה שהיה בעבר. גם הקונספציה. גם המנגנון שעבד כמו שעון. ההבדל: אנחנו קוראים לזה לקח, הוא קורא לזה מצע. מי שמתגעגע, שיזכור מה הגיע יום אחרי. ושיכוון שעון מעורר.
הסוף של ד״ר נאש ידוע: אחרי טיפולים ואשפוזים שהגיע אליהם מרצון, הכיר במחלתו ולמד לחיות איתה, עד שקיבל פרס נובל. איזנקוט עדיין לא מבין שיש בעיה. שיהיה לנו בהצלחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו