באמצע התמוז

‏הימים ימי בין המצרים, שמש תמוז קופחת מעל הראשים ואצבעות יגעות מגרדות אט שיער שלא סופר.

עוד מעט יבואו תשעת הימים, שבחודם תשעה באב, ולרגע יתמלא האוויר באדי פיוס.

לרגע, רק לרגע, כי זה המנהג אצלנו.

חג תשעה באב הוא חג הפיוס כמו שפורים הוא חג ההתחפשות. עם התקדש היום, עוטות הבריות על עצמן תחפושת - של ארנב בפורים ושל פייסן בתשעה באב - ומששוקעת החמה למחרת הן משילות מעצמן את התחפושת ושבות להיות כבראשית.

ובכן, זה אולי מצחיק ונדמה כאמת, אבל זה ממש לא נכון.

זאת אומרת: נכון שסיסמאות פיוס ואחדות שמופרחות לחלל היכלי תרבות מפיות ניחרים בליל תשעה באב אינן מחייבות, וכוחן יפה לזמן מועט בלבד, אבל האפקט שלהן חורג בהרבה מגבולות האולם או ממספר הלייקים שהן תקבלנה ברשתות. האפקט שלהן לא קשור בכלל לתוכן שלהן, אלא לעצם העובדה שאנשים מכתתים רגליים ומתכנסים במקום מסוים כדי לדבר שלום.

אני מאמין שכבר קראתי לעניין זה כמה פעמים, אבל הוא הולך והופך דחוף מרגע לרגע, בעיקר לקראת הבחירות הקרבות.

מופעי פיוס בימים אלה אינם המלצה של "לאן הערב" או שיעור יגע בבית הכנסת הקרוב. הם צו השעה ממש.

כלי תקשורת יכולים להרים את הכפפה ולהכריז על השבוע הסמוך לתשעה באב כשבוע אהבת חינם, שבו מקודם שיח מקרב תחת הכותרת תשעת ימי פיוס.

אפשר ליצור סדרות של מפגשים לא כדי שבסופן ייפלו הניצים איש על צוואר רעותו, יתפייסו ויכריזו על הקמת ממשלת אחדות, אלא רק לשם עצם המפגשים.1

רק בשביל התמונות המשותפות.

רק בשביל האינטראקציה שתזכיר שפעם היה עולם שבו ניצים היו מתראיינים אלה אצל אלה והקונפליקט דווקא יצר עניין.

אני אולי נאיבי, אבל אני מזהה בתקופה האחרונה את נוכחותו של אחד החומרים הכי מבטיחים בדרך לשלום: עייפות. מלחמות מסתיימות כשצד אחד מנצח או כששני הצדדים מתעייפים. והנה, המנהיגות הפוליטית לא תתעייף לעולם, אבל הישראלי ברחוב מתחיל להתעייף. זה קורה גם ברשת (להוציא X המתועבת), גם בתקשורת ובעיקר ברחוב. הריב נמשך במלוא עוזו, אבל הוא מלא מופעי הסחת דעת ועייפות.

וכשמחברים את כל זה לעובדה שהחופש הגדול בעיצומו ושלושת השבועות של בין המצרים כבר כאן, צריך להוציא מהימים האלה בשורה גדולה גם ברמה הציבורית וגם ברמה האישית.

להיפגש עם צד שני. לקיים שיח. לערוך מפגשים.

לעשות את כל הפעולות הסאחיות והחנניות האלה. ממש כך. מעגלי שיח של הקשבה והכלה.

לא להסכים על כלום! לא כי זה לא טוב, אלא כי אין בכך צורך.

צריך רק להיפגש לשם הפגישה.

אולי זה עומק המשמעות של הביטוי "אהבת חינם": אהבה שאין לה באמת סיבה ואין לה אפילו צידוק וגם צורך אין בה! הצורך היחיד הוא הרצון שהיא תתקיים, כי בלעדיה, בלי משהו ממנה, שום דבר לא יזוז.

חג תשעה באב הוא חג הפיוס כמו שפורים הוא חג ההתחפשות. עם התקדש היום עוטות הבריות על עצמן תחפושת - של ארנב בפורים ושל פייסן בתשעה באב