לפני 100 שנה בדיוק, במאי 1926, יצא סימון פטליורה, נשיאה לשעבר של הרפובליקה העממית של אוקראינה, ממסעדה בפריז. שלום שווארצבארד, "הנוקם", ניגש אליו, שאל אותו אם הוא סימון פטליורה, ומשנענה בחיוב - ירה בו חמש יריות שהביאו למותו. שווארצבארד לא ניסה להימלט מהמקום, ההפך: לשוטרים שהגיעו לזירה מסר את אקדחו והצהיר: "זה עתה רצחתי רוצח גדול".
הוא צדק. פטליורה היה רוצח בממדים עצומים. חילות הרפובליקה שלו אנסו ושחטו עשרות אלפי יהודים, בעוד מפקדם הנערץ יוזם את הפוגרומים הזוועתיים או רק מעלים עין מהם. 14 מבני משפחתו של שווארצבארד היו בין המעונים והנטבחים.
כאשר שמע שפטליורה הגיע לפריז, "נתערער לגמרי שיווי משקלי הפנימי, בכוח עצום קמו לנגד עיניי כל מראות התופת ושאגו: נקמה! לא יכולתי להשלים עם הרעיון שרוצח־עם זה יחיה לו חיי שקט ושלווה אחרי כל מעשי הדמים שנעשו על ידיו.
"הדם היהודי השפוך, האימהות המעונות, בנות ישראל האנוסות, הילדים החנוקים - כל הפלצוּת הזאת של אלפים ורבבות נפשות פעפעה בדמי וקראה: נקמה! נקמה! נקמה!" (שלום שווארצבארד, "ספר חיי").
הוא נכלא, כמובן. סופו של המשפט היה ידוע מראש. נחזור לתמונה: ויליאמס היה איש עסקים רוסי שהיגר לאנגליה. כששמע על מעשה הנקמה, שכר עבוד שווארצבארד את גדול עורכי הדין של התקופה, אנרי טורז, שהצליח לסובב את המשפט כך שחבר המושבעים הצדיק את הנקמה, לאחר ששמע על הפוגרומים. הסיפור התהפך: הקורבן הפך לתוקפן, התוקפן לקורבן. שווארצבארד השתחרר לחופשי.
מה השתנה במאה השנים שעברו? דבר אחד נשאר קבוע: השנאה נגד יהודים, שמובילה למעשי רצע והתעללות דמיוניים באכזריותם. דבר נוסף: אומות העולם עדיין נוטות להתבלבל בין קורבן לתוקפן, במיוחד כשמדובר ביהודים.
רק שאז, בזמנו של פטליורה, היה צריך להסביר והם הבינו. דווקא היום, כשיש לנו מדינה, זכות ויכולת להגן על עצמנו, נדמה שהתמונה התהפכה. בעולם מאשימים אותנו בטיהור אתני, ברצח עם, במעשי זוועות של חיילי צה"ל, ברצח חפים מפשע, בהרעבה מכוונת של אוכלוסייה אזרחית, באסון הומניטרי, בסגר. שכחתי משהו?
לו היה לנו סנגור טוב כמו טורז, הוא היה מבהיר לכל שאנחנו תוקפים רק כשמאיימים על חיינו. הוא היה מזכיר לכל מה קרה באוקטובר ההוא לפני שנתיים וחצי, והיה מוכיח מעל לכל ספק שאנחנו הקורבן, לא התוקפן. שהפוגרום שעברנו מתיר לנו לנקום בכל מי שעשה אותו, ובכל מי שחושב לעשות זוועות כאלה.
אגב, שווארצבארד ניסה לעלות לארץ, אך סורב על ידי שלטון המנדט. הוא היגר לדרום אפריקה, ולאחר מותו קיבלה אלמנתו קצבה מוויליאמס. עצמותיו של שווארצבארד הועלו ארצה, ועל קברו במושב אביחיל כתוב: "נוקם נקמת דמם השפוך של היהודים בפרעות אוקראינה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו