אירועי השבוע, שעמדו בסימן המינויים הבכירים בצמרת המנהל הציבורי ומערכת המשפט, מזכירים לנו מה שלא נעשה והיה צריך להיעשות כבר מזמן, מאז המהפך הפוליטי ב־1977.
מי שבעבר היה רק ש', הפך השבוע לשמואל בן־עזרא שנבחר על ידי נתניהו לראש המל"ל הבא וליועץ רה"מ לביטחון לאומי. מינויו של בן־עזרא האלמוני יחסית, אך עתיר הניסיון ועטור הפרסים בתחומי הטכנולוגיה, הסייבר והביטחון השונים, נדחק מהחדשות מפני המינוי המסעיר הרבה יותר של רומן גופמן לראשות המוסד.
מסעיר יותר מכיוון שעמדת היועמ"סית, היועצת המסכלת לממשלה, שוב נדחתה בבג"ץ, בפעם המי יודע כמה, מה שמאיר את סוגיית המינויים מהזווית השלילית שלה. במקביל הולכת ומתפתחת הסערה הבאה סביב הוראת בג"ץ המחייבת את שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי למנות שופטים.
לפני שנות דור פרסם הסוציולוג המנוח ברוך קימרלינג, מהסוציולוגים הבולטים בישראל, את המסה שכותרתה "קץ שלטון האחוס"לים" (אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים). הוא תיאר את הדעיכה הפוליטית של שכבת המייסדים הוותיקה שייסדה את המדינה ונהנתה מדומיננטיות רב־ממדית ורבת עוצמה מאז תקופת היישוב ועד לשנות ה־70.
אולם תיאור הדברים כקץ שלטון האחוס"לים כביכול לקה בחסר. הוא חיזק את הדימוי כאילו השגת השלטון הפוליטי במובנו הצר, זכייה בבחירות, מספיקה כדי לחולל שינוי משמעותי. אולם בחברה מודרנית יש מגוון מוקדי השפעה המנהלים ביניהם יחסי גומלין והשפעות הדדיות: פוליטיים, צבאיים, חברתיים, כלכליים, תרבותיים, תקשורתיים, אקדמיים, ועוד. סוד כוחה של ההגמוניה הישנה היה בהשגת דומיננטיות במגוון מוקדי השפעה ולא רק במערכת הפוליטית. ממשלות המחנה הלאומי לא השכילו להבין לעומק ולפעול כדי להפוך את המהפך הפוליטי לאמיתי, היינו להביא לאיזון המתבקש במגוון רחב של מוקדי השפעה.
ברוב מוקדים אלה לא רק שהדומיננטיות הישנה נמשכה כרגיל, אלא שבמרחבים מסוימים היא אף התגברה. תקצר היריעה מלהרחיב כאן על הסיבות ההיסטוריות, הפוליטיות והחברתיות שהן התשובות לשאלה שהיא כותרת ספרו של ארז תדמור: מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?
מה שנדרש בדמוקרטיה אמיתית הוא איזון וגיוון תפיסתי והשקפתי, ולא החלפת דומיננטיות ישנה המדירה והמרחיקה "אחרים", בדומיננטיות חדשה של "האחרים" שגם היא מדירה ומרחיקה, רק בכיוון ההפוך.
רבים תיארו את קואליציית המהפך של 1977 כקואליציה של מגוון "האחרים" שעד אז הורחקו והודרו ממוקדי ההשפעה. המינויים של דוד זיני לראשות השב"כ, רומן גופמן לראשות המוסד ושמואל בן־עזרא לראשות המל"ל הם סמלים חשובים בתהליך השלמת המהפך הפוליטי, באמצעות יצירת איזון בריא במוקדי השפעה שונים. זוהי הנקודה המרכזית העומדת במוקד הסערה המתקרבת בנוגע לכינוס הוועדה למינוי שופטים ותוצאותיה האפשריות: מי יהיו השופטים שייבחרו?
יודגש מיד שאסור לנו בשום אופן לשמוח ולברך על מינויים כלשהם רק מכיוון שהם מזוהים עם "האחרים". מינויים בכירים, גם בדרגי הביניים, חייבים בראש ובראשונה להיות מקצועיים. הם חייבים לעמוד ברף של תנאי סף המורכב מדרישות הכוללות ניסיון, כישורים, השכלה וכיוצא באלה, ושוועדה מקצועית תקבע אם המועמדים עומדים בהם או לא.
אולם, וזה חייב להיות ברור ומוחלט, נבחרי הציבור הם אלה שיבחרו וימנו לכל הפחות את כל אנשי הדרג הבכיר האמורים לבצע את המדיניות של נבחרי הציבור. תפקידם ייפסק מייד עם בחירתה של ממשלה חדשה, אלא אם נבחרי הציבור החדשים יבחרו להמשיך את כהונתם.
הצעת חוק ברוח זו כבר עברה בוועדת השרים לחקיקה. תנחשו מי מתנגד לה בחריפות רבה? היועמ"סית, שבהתנגדותה לחוק ובניסיונותיה החוזרים ונשנים לסכל את מינויי הממשלה מבהירה מדוע השינוי הזה מחויב המציאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו