אחרי שנתיים וחצי של מלחמה בלתי נגמרת, לצה"ל חסרים אלפי לוחמים. הוא אינו יכול לוותר על שירותן של חיילות בעורף ובחזית. הוא לא יכול לוותר על שירותם של חיילים דתיים באף יחידה לוחמת.
למרות זאת, קיצוני הרבנים קוראים להוציא את הנשים מצה"ל, או לכל הפחות להחזירן לעורף. מולם, אנשי הפלג־התל־אביבי קוראים להתעלם מאמונתם של הדתיים ולכפות שירות משותף לנשים וגברים גם באחרון הטנקים והצוותים. אלו גם אלו עלולים לקרוע את צה"ל ואת החברה הישראלית. אסור לאפשר לקיצוניות לנצח.
מאז ביקשה אליס מילר להתקבל לקורס טייס, צה"ל עבר מהפכה דרמטית בכל הנוגע לשירותן של נשים. ממצב שבו מרבית התפקידים בצבא היו סגורים בפני נשים למצב שבו צה"ל פועל במלוא הרצינות כדי לאפשר לנשים לשרת כמעט בכל תפקיד בצבא. בכלל זה תפקידים ביחידות מיוחדות וגם בתותחנים, בשריון וביחידות מתמרנות אחרות.
המהפכה הראויה הזו שמעניקה לנשים שוויון הזדמנויות מלא ומוצדק אינה מובנת מאליה בנוף הצה"לי המגוון. בעוד שביחידות העורפיות שילוב של נשים הוא על פי רוב קל יותר למימוש, כשמדובר ביחידות מתמרנות וביחידות מיוחדות האתגר משמעותי יותר.
פעילות משותפת של גברים ונשים בסביבות גיל ה־20 שלהם, שיש בה אינטנסיביות פיזית ומגע קרוב ובלתי נמנע לאורך זמן, או שהייה משותפת במרחבים קטנים וסגורים במשך ימים ושבועות, לא חפה מאתגר. גם כזה שלא קשור לתפיסות דתיות.
כך, למשל, כמה גברים ישמחו לכך שבת זוגם תשהה במסגרת שירות המילואים, שבועות ארוכים עם גבר אחר באינטימיות של עמדת שמירה אי־שם?
אבל האתגר המשמעותי הוא בהתנגשות הערכית בין שוויון בכל מחיר לשמירת ההלכה היהודית. עבור חיילים שומרי הלכה, גם כאלו שרגילים לחברת נשים ביומיום האזרחי, שירות משותף עם נשים באותו טנק, תומ"ת או צוות בחי"ר משמעו פריצה, לעיתים בוטה, של גבולות ההלכה.
האתגר הזה ניצב בפני צה"ל ומשרתים דתיים מיום שבו החל שלוב נשים משמעותי בצבא. כששילוב הנשים הגיע למערכי הלחימה, האתגר הלך והתעצם. לעיתים הוא הגיע לכדי עימותים ואיומים מצד רבנים ומשרתים דתיים כי אם התהליך יתקדם הם לא ישרתו ביחידות מעורבות.
הפתרון שצה"ל עיצב, תוך שיתוף פעולה ושיח עם רבנים וארגוני נשים, הוא "פקודת השירות המשותף" שמנסה לעצב מרחב צבאי אשר בו שירות של גברים ונשים יחד לא הופך מנכס לנטל. אבל כל זה לא מנע את הפיצוץ האחרון.
לפני כמה ימים דחק בג"ץ, בפסק דינו בעניין קליגר, מרפק בצלעותיו של צה"ל ודרש להאיץ את שילובם של נשים בשריון. בתגובה, שורה של רבנים הודיעו שאם כך יהיה, הם יורו לתלמידיהם שלא לשרת שם.
ארגון "צהר" המתון הצטרף וקרא לצבא ולרבנים להידבר, אבל זכה לקיתונות של ביקורת. פוליטיקאים ו"משפיעני רשת" חבטו בו על שהצטרף ל"רבנים החשוכים" והעז להתנגד לדת השוויון. כמה הביעו צער על שנישאו דרכו.
שוב הסתבר שגם בצד הליברלי יש המסרבים לראות את האחר ואת ערכיו. בעוד שכל משפטן הגון, כמו גם בית המשפט, מבינים שגם שוויון הוא לעולם לא ערך מוחלט, הם תובעים שוויון עד הסוף המר.
כמו קיצוני הרבנים, גם אנשי הפלג־התל־אביבי לא ינוחו עד שנשים ישרתו באחרונת המחלקות בצבא, יהיה המחיר אשר יהיה. צריך לקוות שגם במאבק המתמשך הזה צה"ל וביטחון ישראל לא ייפלו קורבן לקיצונים. כמו שהוכח גם בעבר, הידברות ועיצוב פקודות ומרחבים שמאפשרים לכולם לשרת הם הפתרון שיאפשר לנשים לצד חיילים דתיים לתרום ככל יכולתם, מבלי לפגוע בערכיהם, לביטחון ישראל.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל JPPI - המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו