חיפשו פתרונות, לא פוליטיקה: סטירת הלחי של השר קיש למנהלים

החלטת שר החינוך יואב קיש לבטל את "השעות התוספתיות" שהוענקו לבתי ספר יהודיים כתמרוץ לקליטת מורים ערבים היא הרבה יותר מצעד תקציבי יבש. מדובר בסטירת לחי מקצועית למנהלי בתי הספר הממלכתיים, המתמודדים מדי בוקר עם השוקת השבורה של מערכת החינוך הישראלית.

נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת אינם משאירים מקום לספק: יותר מ־85% ממנהלי בתי הספר בחינוך העברי מדווחים על מחסור חמור בכוח אדם. המנהלים הללו, שגילו תושייה ומקצועיות, לא חיפשו "פוליטיקה" - הם חיפשו פתרונות פדגוגיים ומצאו אותם בדמותם של כ־4,000 מורים ומורות מהחברה הערבית, שהשתלבו במערכת לא בגלל היותם ערבים, אלא למרות המכשולים, ובזכות הצטיינותם במקצועות הליבה: במתמטיקה, פיזיקה, אנגלית ומדעים.

הנימוק הרשמי להחלטה הוא "עשרות אלפי תלונות" של הורים על "חוסר הזדהות" עם ערכי המדינה. נימוק זה נותר עמום ואמורפי. במשרד החינוך לא הציגו נתונים, לא פירטו את סוג התלונות ולא הראו כיצד טופלו אותם מורים שנגדם הוגשו תלונות. האם היו מקרי פיטורים על רקע זה? הספק גדול, ונדמה כי התירוץ הזה נועד לכסות על מניעים אחרים, שאינם קשורים לאיכות ההוראה אלא לרוח התקופה.

העידן שבו האזרח הערבי נתפס רק כ"ספק שירותים", קבלן בניין או מכונאי חלף מן העולם. החברה הישראלית כבר הורגלה לפגוש את הרופא הערבי בחדר המיון, את הרוקחת בבית המרקחת ואת המרצה באקדמיה. המעבר הטבעי למסדרונות בתי הספר הוא לא רק צורך תעסוקתי - הוא אינטרס לאומי ראשון במעלה, והוא בסיס לתקווה של חיבור בין גווני החברה בישראל.

נכון, השילוב מציב אתגרים כמו שפה, תרבות ומתחים פוליטיים שמרחפים ברקע במיוחד בתקופות מתוחות, אך האם רקע לאומי של מורה למתמטיקה גורע ממקצועיותו? האם זווית של משולש משתנה כשמלמד אותה מורה מאום אל־פחם או מטירה?

כל מורה במדינת ישראל, למעט בחינוך העצמאי, כפוף לתוכנית הלימודים המחמירה של משרד החינוך ולפיקוח הדוק של מנהל בית הספר והמפקח הפדגוגי, שלא לדבר על פיקוח ההורים עצמם, ומורה לאנגלית לא "ממציא" תכנים לפי ראות עיניו; הוא מיישם את תוכנית המשרד ומלמד ומכין את תלמידיו למבחני משרד החינוך. במילים אחרות, הוא חייל בשירות המערכת.

הפגיעה בתמריצים היא פגיעה ברבגוניות התרבותית. המפגש הבלתי אמצעי בין מורה ערבי לתלמיד יהודי הוא הכלי היעיל ביותר לניפוץ סטריאוטיפים ולבניית גשרים של הכרת האחר ושל הכבוד ההדדי, החשש מ"טשטוש זהות יהודית" אינו מחובר למציאות ומי שמפחד ממורה ערבי שמלמד פיזיקה כנראה לא מפחד מחוסר הזדהות עם המדינה, אלא מעצם נוכחותו של "האחר" או השונה בלב המיינסטרים הישראלי.

במקום להעניש מנהלים יצירתיים על פתרון משבר כוח האדם, על משרד החינוך לאמץ את המודל בשתי ידיים.