הגיע הזמן לשוק חופשי: ביטול חוק הקולנוע יבנה תעשייה אמיתית

בשיא המלחמה הקרה ביקר נציג סובייטי בארה"ב ונדהם לגלות שאין שם תורים ללחם. "מי מנהל אצלכם את חלוקת הלחם?" שאל את מארחו האמריקני. "אף אחד. למען האמת אין אצלנו חלוקת לחם", ענה האמריקני. "אז איך יש מספיק לחם לכולם?" שאל הסובייטי ההמום, ונענה: "כל מי שרוצה פותח מאפייה. מי שמצליח - נשאר, מי שנכשל - סוגר. השוק מסדר את עצמו". הסיפור הזה ממחיש עיקרון פשוט: התערבות ממשלתית, גם מתוך כוונה טובה, יוצרת לרוב יותר בעיות מאשר פתרונות.

תעשייה התלויה במימון ממשלתי סובלת מבזבוז, מחוסר יעילות ומתרבות של "לא נורא, הכסף לא שלנו". זה לפני שמדברים על שחיתות, משרות לחברים וקומבינות. לעומת זאת, כשהמדינה מפסיקה להזרים כסף ומאפשרת ליזמים רעבים לפעול - התעשייה מתייעלת ופורחת. מבלי להיכנס לסוגיות פוליטיות או אידיאולוגיות, ביטול חוק הקולנוע אינו איום קיומי אלא הזדמנות נדירה לבנות תעשייה עצמאית, יעילה ומצליחה. הגיע הזמן לעזוב את המודל הסוציאליסטי ולאמץ מודל קפיטליסטי.

המציאות המספרית: בשנת 2024 עמד תקציב הקרנות על 100 מיליון שקלים (בתוספת 15 מיליון שקלים כפיצוי על נזקי המלחמה). הקרנות מממנות בממוצע 40% מתקציב כל סרט, עד 2 מיליון שקלים להפקה. התוצאה? ב־2023 הופקו כ־20 סרטים ישראליים, ב־2024 כ־31 סרטים. אבל כמה מהם באמת הצליחו מסחרית או לפחות "כיסו את ההשקעה"?

הפתרון פשוט ולא דורש המצאת גלגל: לאמץ את המודל ההוליוודי המוכח. חברות פרטיות עם כסף פרטי יפיקו סרטים מסחריים בז'אנרים פופולריים - מתח, פעולה, אימה - שהקרנות מתעלמות מהם. הרווחים יממנו סרטים אמנותיים עם קהל צר יותר אבל ערך אמנותי גבוה.

זה בדיוק מה שמנחם גולן הסביר בשיא הצלחתו בהוליווד בשנות ה־80: "הסרט הטראשי של צ'רלס ברונסון מממן את הסרט האיכותי של ג'ון קאסווטס. הבי־מוביז של צ'אק נוריס מממנים את האמנות של פרנקו זפירלי". גם ג'ורג' קלוני הודה שעשה את "אושן 11" תמורת האפשרות לביים את "וידויים של מוח מסוכן", והתחייב ל"אושן 12" רק כדי לקבל מימון ל"הגרמני הטוב". המודל הזה עובד בהוליווד עשרות שנים - אין שום סיבה שלא יעבוד גם כאן. האם זה יהיה קל? לא. האם זה אפשרי? בהחלט.

ברור לי שתהיה התנגדות עזה לרעיון, אך המתנגדים הקולניים ביותר לא יהיו אובייקטיביים. מדובר באנשים ש־100 מיליון שקלים בשנה זורמים דרך ידיהם, שמושכים משכורות מכובדות, מחלקים טובות הנאה למכרים ונהנים מכוח ומהשפעה בעולם התרבות. הם יצאו להפגנות תחת סיסמאות נשגבות של "דמוקרטיה", "חופש ביטוי", "הצלת התרבות", אבל האמת פשוטה: הם דואגים רק לעצמם. לא לקולנוע, לא לתרבות, לא למדינה, ובטח לא ליוצרים צעירים.

כפי שאמר צ'רצ'יל: "אל תבזבזו משבר טוב". הגיע הזמן לחבק את השינוי, לשנות דפוסי חשיבה ולצאת לדרך חדשה, אמיצה וטובה יותר.

הכותב הוא בעלי חברת ההפקות העצמאית GRINGO CINEMA