גינס באיראן, לא בישראל: תחייתו של ה-BDS

מלחמת חרבות ברזל העניקה דחיפה מחודשת ומסוכנת לתנועת החרם האנטישמית (BDS), אשר גונתה בעבר ברחבי המערב בשל האידיאולוגיה האנטישמית שלה וקשריה המתועדים לארגוני טרור. תנועה זו, שחותרת להשמדה אידיאולוגית של ישראל כמדינה יהודית, זוכה כעת לוויתורים מבישים מצד מדינות ומוסדות גלובליים, הודות לקמפיין ההשחרה, הבידוד וההחרמה של מדינת ישראל ואזרחיה.

הדוגמה העדכנית והבולטת לכניעה היא המדיניות שאומצה על ידי שיאי גינס, Guinness World Records, שלא לאפשר הגשת שיאים מישראל, תוך שהיא מקבלת ומאשרת שיאים ממדינות המפירות זכויות אדם כמו איראן ורוסיה. גינס התחכמו וענו כי מאז 7 באוקטובר הם לא מקבלים שיאים מישראלים ומפלשתינים.

זה ניסיון לייצר סימטריה כוזבת. בפועל יש כאן הדרה סלקטיבית של ישראל, שהיא חלק ממגמה רחבה הכוללת ניסיונות להחרים את ישראל. זה לא רק מוסר כפול, אלא פני האנטישמיות המודרנית.

הכישלון המוסרי של מדיניות גינס - שדחתה רישום שיא הומניטרי מרגש מטעם העמותה הישראלית "מתנת חיים" על המספר הגדול ביותר של תרומות כליה אלטרואיסטיות, הישג המקדש חיים, תוך כדי קבלת שיאים מאיראן - זועק לשמיים. שיאי גינס באיראן פורסמו ב-2024-2025 למרות היותה משטר המפר באופן נרחב זכויות אדם, לרבות דיכוי שיטתי של נשים ומתנגדי משטר, תוך תמיכה גלובלית בטרור. גם כלפי רוסיה לא ננקטה מדיניות רשמית של הרחקה, למרות פלישתה לאוקראינה.

דחיית שיא הומניטרי ישראלי, תוך קידום הישגים ממשטרים מדכאים, היא צביעות בוטה וראיה לכך שהסטנדרט האמיתי של גינס אינו "ניטרליות", אלא בידוד סלקטיבי של המדינה היהודית.

תופעת ההדרה הסלקטיבית, ההחרמה והבידוד של ישראל וישראלים חלחלה בשנתיים האחרונות לאירועים בינלאומיים מרכזיים, ובהם בתחומי התרבות, החינוך, המדע והספורט. תחרות האירוויזיון הפכה מזמן לשדה קרב פוליטי, עם לחץ כבד וקריאות מצד מדינות אירופיות לאסור את השתתפות ישראל.

בעוד איגוד השידור האירופי עמד בסופו של דבר נגד הדרישה להוציא את ישראל מהתחרות, הקמפיין האלים הדגיש את המוסר הכפול. כך גם המדינות שהודיעו על פרישה בעקבות ההחלטה. בספורט ספורטאים ישראלים חווים הדרה, השפלה ואלימות של ממש, שהפכו לנורמה באליפויות עולם ובטורנירים אזוריים.

מלחמת תרבות וספורט זו מובלת על ידי תנועת החרם (BDS). בעוד התנועה מציגה את עצמה כתנועת זכויות אדם וזוכה לתמיכה בקרב קהלים ליברליים במערב, דרישות הליבה שלה שוללות באופן מהותי וקטגורי את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית.

המתקפה האכזרית ב-7 באוקטובר ומלחמת ההגנה העצמית של ישראל בעזה העניקו לתנועת החרם דחיפה מחודשת. כל המסרים הרדיקליים שלה, כולל קמפיין "רצח העם" הזדוני והכוזב, אומצו והוגברו על ידי קהלים רחבים במערב.

קמפיין החרם הוא כשל אתי עמוק. כאשר מדינות, מוסדות גלובליים, אוניברסיטאות או פורומים תרבותיים וגופי ספורט בוחרים להעניש אזרחים, אמנים ומפעלים ישראלים מצילי חיים, תוך שהם מעניקים "אישור מעבר" למפירי זכויות אדם אמיתיים, הם לא חותרים לצדק - הם נותנים רוח גבית לקמפיין אנטישמי.

מיקוד סלקטיבי של זעם אוניברסלי כלפי המדינה היהודית היחידה הוא ההגדרה המובהקת של אנטישמיות מודרנית, כפי שהוגדרה על ידי הברית הבינלאומית לזיכרון השואה IHRA.

כדי לחפש שלום וצדק, מדינות ומוסדות גלובליים חייבים לדחות את הפוליטיזציה של התרבות, הספורט, החינוך והמדע, ולדבוק בסטנדרט עקבי עבור כל האומות. העולם חייב לעצור את התנועות המבקשות לבודד ולהרוס את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, המדינה היהודית.

הכותבת היא מנכ"לית מצעד החיים בישראל ויועצת בכירה לתנועה למאבק באנטישמיות, כיהנה כראש אגף תודעה במשרד לנושאים אסטרטגיים בשנים 2017-2020