מערכת עקיפת החוק

תשומת הלב הציבורית התמקדה בשאלה מי יפקח משפטית על חקירת השחיתות שהתגלתה בפרקליטות הצבאית, ופחות מדי בשאלה מי יחקור אותה. אבל יש חשש שההחלטה על זהות הניצב שיעמוד בראש החקירה של המשטרה עלולה להתגלות לאחר מעשה כהחלטה בעלת השפעה קריטית על הצלחת החקירה.

במקרה או שלא, נגד ראש להב 433 מני בנימין נפתחה דווקא עכשיו חקירת מח"ש, גוף שבשליטת הפרקליטות והיועצת המשפטית לממשלה. לפני כן לא הוא הופקד על החקירה, אלא ראש אגף החקירות והמודיעין בועז בלט. מי החליט על בלט במקום בנימין? ומשהופקד בלט על החקירה, מדוע לא הוחרמו מיד אמצעי התקשורת של הפצ"רית, למשל? מדוע ניתנה שהות כה ארוכה לתיאום גרסאות או להשמדת ראיות?

אם ההחלטה למנות את בלט התקבלה בהשפעת היועמ"שית בהרב־מיארה, פרקליט המדינה איסמן או מי מהכפופים להם, פירוש הדבר שאישה שהיא לפחות עדה בפרשה - ויש חשש שגם חשודה - או מי מהכפופים לה, קבעו או לפחות השתתפו בקביעה מי ינהל את החקירה. זו אותה תסמונת בלתי נסבלת של שמור לי ואשמור לך: השחיתות שהתגלתה לכאורה ב"חקירה" שלא קיימו אנשי הפרקליטות הצבאית על עצמם, עלולה להתגלות גם בחקירת אותה "חקירה"... יש חשד שבלט והחוקרים יגבילו עצמם לחקירת הפצ"רית ואנשיה, ויגוננו על בהרב־מיארה ואיסמן.

האמנם זה חשד שווא? חסידים של מערכת אכיפת החוק החולה שלנו חזרו וטענו שאי אפשר להניח שרבים וטובים כל כך רקמו קנוניה עבריינית בפרשות כמו השמדת תיק הראיות נגד פרקליטת מחוז ת"א רות דוד, בהפללת מועמדים בעייתיים מבחינתם לכהונת שר המשפטים או בהפללת ראש הממשלה נתניהו. ובכן, לספקנים כאלה ניתנה תשובה בפרשת הפצ"רית: נראה שבכירי גוף משפטי חשוב אכן קשרו קשר להונות את בג"ץ, וייתכן שרקמו קנוניה להפליל את חיילי צה"ל המאבטחים בשדה תימן בעבירות חריגות.

ועכשיו, כשאנחנו יודעים שקנוניות שכאלה אפשריות במחוזותינו המשפטיים ההיררכיים, האם לא ברור שאנחנו חייבים לתקן את מערכות אכיפת החוק שלנו? שהן חולות במחלות מסוכנות למשטר הדמוקרטי וליציבות החברה שלנו כולה? העובדה שבג"ץ נאלץ להידרש ל"לקונה משפטית", כלומר להיעדר מנגנון לפיקוח על החוקרים או על הפרקליטים ואף לחקירתם, אומרת דרשני. הליקוי הזה לא "קרה" מאליו איכשהו, הוא נגרם בכוונה תחילה, ולא ממחדל או הזנחה. מערכת השליטה הריכוזית הקרויה פרקליטות המדינה, ובראשה היועמ"ש לממשלה, נאבקה שנים נגד הצעות לתיקון ליקוייה.

אם הייעוץ המשפטי לממשלה מצד אחד ומערכת התביעה הכללית מצד שני היו מופרדים, הצעה שהממסד המשפטי חזר וסיכּל, ייתכן שלא היינו עומדים עכשיו מול מערכת מונוליטית מבוצרת ומועדת לשחיתות. ואם מח"ש לא הייתה כפופה לפרקליטות, היה לנו גוף חקירה אמין לחקירת בעיות בפרקליטות.

אם הפרקליטות לא הייתה מצליחה לסכל בקרה אפקטיבית על פעולותיה־שלה, ייתכן שהיה אפשר להפעיל גוף בקרה במשבר הנוכחי. שחיתות תמיד עלולה להתגלות במערכות שמשפטנים או פוליטיקאים מנהלים. אבל השאלה היא האם הכנו בעוד מועד מנגנונים מאוזנים ולא ריכוזיים לשם התמודדות איתה.

ומה סיבת העומק לכישלון שלנו להתגונן מוסדית מפני פרשות מסוכנות כמו פרשת שדה תימן? הכישלון נובע מניצחון - מניצחונו של השופט אהרן ברק במיזם שלו לבצר מערכת אכיפת חוק ריכוזית מאוד ומשוחררת כליל מכפיפות לבקרה כלשהי. זה מאפיין מהותי של המערכת שיצר ברק, ולא תקלה בתוכה. בג"ץ של ברק הפך את הפרקליטות לכלי אימתני ונטול בקרה. מכאן נובע היכן יש להתחיל לתקן - במקום שברק התחיל לקלקל בשנות ה־70, כלומר בייעוץ המשפטי ובתביעה הכללית.