גם בוועדת חקירה לא ממלכתית: הפחד הוא יועץ רע

ההחלטה להקמת ועדה "לאומית" לחקר המחדל היא פחדנית • אם נתניהו ושריו חושבים שנלקה באמנזיה, מחלת השכחה - זו תהיה טעות נוספת שלהם • אזרחים ומשפחות שכולות שמחכים לתשובות לא ישכחו אף פעם

הפגנות למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית. צילום: גדעון מרקוביץ'

החלטת הממשלה להקים ועדת שרים שנתניהו ימנה, שתגיש המלצותיה להרכב ועדת חקירה לאומית לחקר מחדל 7 באוקטובר בתוך 45 ימים, היא החלטה פחדנית.

רפי בן שטרית, אביו של אלרואי ז"ל: "מועצת אוקטובר מודיעה על החרפה משמעותית במאבק, עד להקמת ועדת חקירה ממלכתית" // יוני ריקנר

לכאורה, קיימו בממשלה דיון ארוך בנושא. ראשיתו בהורדה מסדר היום של האפשרות להקים ועדת חקירה ממלכתית, וזאת בטענה הטיפשית שהם לא סומכים על נשיא העליון. מהסאבטקסט ניתן להבין שהם פוחדים שמא מישהו יעשה עבודת עומק שבאמת תרצה לדעת מה קרה, מי אחראי, ומי צריך לשלם את המחיר.

הם משוכנעים שאנחנו מטומטמים? שלא נבין שהם מבקשים להקים ועדה בעצם מטעמם, שתפקידה יהיה להלבין את חטאיהם? כי אם הם ממנים את החוקרים וקובעים את נושאי הבדיקה ואת עומק החקירה, ניתן כבר כעת לכתוב את המסקנות. כולם אשמים, רק לא הם. או כפי שאמר יו״ר הכנסת, אמיר אוחנה, בעקבות מסקנות הוועדה לבדיקת אסון מירון: ״אני אחראי, אבל אחריות אין פירושה אשמה״.

מאותה ישיבת ממשלה עלה בעיקר ריח החשש. הפחד. אלא שפחד, כמו שנאה, הוא יועץ רע. לאף אחד אסור לקבל החלטות או תוכניות פעולה כאשר הוא מפחד או שונא. מנוי וגמור שכל החלטה שתתקבל במצבים אלו, אחריתה רעה.

אם נתניהו ושריו חושבים שנלקה באמנזיה, מחלת השכחה - זו תהיה טעות נוספת שלהם. גם אם תומכיהם יקנו את הנזיד המקולקל שהם מנסים לבשל לנו, הרי שמשפחות 1,200 הנרצחים, משפחות שכולות, חטופים שהיו בשבי וחזרו, עשרות אלפי מפונים בצפון ובדרום, וגם אזרחים שמחכים לתשובות, לא ישכחו ולא יאפשרו זאת. שנתיים וחודש עברו מאז אותו מחדל קולוסאלי. פיגוע בלב האומה. אדוות הנזק שנגרם עדיין איתנו.

הורים שכולים של חיילים שנפלו במלחמה שלא נגמרת, שבחברה הישראלית הם עמוד האש שאחריו אנו מתייצבים בחרדת קודש, מתעקשים ודורשים ועדת חקירה ממלכתית. אז גם אם נתניהו ושריו לא מתחשבים באופוזיציה, ולא מתחשבים במחאת המרכז־שמאל, זו שהם מכנים "מחאת קפלן", תוך שהם ממש יורקים את המילים מפיהם כאילו היו חצץ - הם היו חייבים להיענות לרחשי ליבן של המשפחות השכולות.

טוב היה עושה ראש הממשלה לו היה מרחיק מעצמו את הקמת הוועדה. חבל שלא אימץ את הפשרה שהוצעה, שהמשנה לנשיא העליון, השופט סולברג, יהיה זה שיבחר את מי שיעמוד בראש הוועדה. אגב, החשש של הממשלה לגמרי אינו ברור. על פי החלטת בג״ץ, הממשלה חייבת לדון בהמלצת ועדת החקירה הממלכתית בצורה מעמיקה וממצה, אבל אינה חייבת לקבל את המלצותיה. זאת ועוד, על פי חוק ועדת חקירה ממלכתית, שחוקק ב־1968, הממשלה רשאית לנסח את כתב המינוי לוועדה ולקבוע את תחומי פעילותה, משמע - מה יהיו נושאי החקירה. הרכב הוועדה אמנם בידי נשיא העליון, אך יש להניח שבאקלים הנוכחי, הסיכוי שימנו שופט עליון בוגר קרן וקסנר, קלוש.

מאז שנחקק החוק הוקמו בישראל בסך הכל 16 ועדות חקירה ממלכתיות על ידי הממשלה ו־4 ועדות חקירה ממלכתיות מכוח מבקר המדינה והחלטת ועדת הביקורת של הכנסת.

ממה הם מפחדים?  גם אם תומכיהם יקנו את הנזיד המקולקל שהם מנסים לבשל, הרי שמשפחות הנרצחים והחטופים, עשרות אלפי מפונים וגם אזרחים שמחכים לתשובות, לא יאפשרו זאת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר