הייתי כחולם: למה "משפט שדה" היא עיתונות כמו שצריך
הפרק "משפט שדה" מתוך "זמן אמת" של רוני זינגר בכאן 11 מספר את סיפור שדה תימן בצורה שמשרתת את שני הצדדים במחלוקת • זו כנראה המחמאה הכי טובה שניתן להעניק ליצירה עיתונאית אקטואלית בעידן הזה
Your browser doesn’t support HTML5 audio
אין זה המקום, בדרך כלל, לביקורת או לסיקור של המשודר בטלוויזיה, אולם הפעם אין מדובר בסקירה אמנותית אלא במסמך אקטואלי בעל חשיבות עצומה שתוכנית הטלוויזיה המדוברת העמידה.
הייתי כחולם השבוע.
צפיתי בפרק דוקומנטרימתוך תוכנית טלוויזיה, פרק שדן בנושא נפיץ מאין כמותו שמנהל את חיינו כאן כבר זמן מה וביתר שאת בשבוע האחרון, והנה רק עכשיו נחשפתי למסמך הטלוויזיוני הזה שהוא חומר חובה, לדעתי, לכל מי שמעוניין להבין משהו.
זה לי שנתיים כמעט שאני מתנזר מאקטואליה טלוויזיונית ומתרחק ממנה כמו מאש, גם בגלל העצבים הרופפים אבל בעיקר משום שאני באמת ובתמים לא מאמין למילה אחת שלה. נקודה. כבר חשבתי שגזה ונעלמה היכולת להעמיד מסמך מסקר שהוא לא פשקוויל או דף מסרים
"משפט שדה", קוראים לו, בהובלת העיתונאית רוני זינגר מתוך התוכנית "זמן אמת" בכאן 11 והוא דן, בטח כבר ניחשתם, בפרשת שדה תימן.
לא בפרשת ההדלפה והפצ"רית אלא בכל הפרקים הקודמים, טרם נודע מי הדליף.
"דן" הוא לא מינוח מדויק, וזו הבשורה הגדולה של הפרק הזה שהוא הכי קרוב לעיתונאות נורמלית ועניינית כפי שהיא אמורה להיות. הוא לא דן אלא מביא את הסיפור.
פתחתי ב"הייתי כחולם", משום שבסיום הצפייה הבנתי משהו דרמטי ממש: הבנתי שהפרק הזה יכול לשרת ממש במידה שווה את המחזיקים בשתי העמדות המנוגדות: את אלה שחושבים שחקירת שדה תימן היא כתם מכוער ופגיעה בעוצמת צה"ל ובמדינת ישראל, ואת אלה שחושבים שבוצעה כאן פעולה נכונה שבשל תגובה קיצונית מדי יצאה מפרופורציה והפכה לעניין פוגעני ושנוי במחלוקת.
זו כנראה המחמאה הכי טובה שניתן להעניק ליצירה עיתונאית אקטואלית בעידן הזה.
באופן נדיר מבחינתי, הצליחה היוצרת להעמיד כאן מסמך שפשוט מספר את הסיפור ומצמצם את הפרשנות למינימום.
גם אם חלק מהשאלות הן שיפוטיות - שהרי אי אפשר שלא, הן זוהי פרשה שבה נידון בעיקר שיקול הדעת של הגיבורים ולא רק מעשיהם - הן באות במידה, בעדינות עניינית ובאופן מאוזן.
דווקא בחסות אירועי הפצ"רית של הימים האחרונים, חשוב היה פתאום להרחיק את המצלמה ולהיזכר במה היה כאן, בעצם.
הפרק הזה עושה את זה בשלמות.
הוא כאילו מביא את טיעוני שני הצדדים אבל בעצם, מבלי שהם יודעים, מביא אותם לספר את הסיפור בשלמותו.
הוא כולל את מלוא צילום הוידאו משדה תימן (ספוילר: לא מבינים כלום), מביא עדות בפנים גלויות של מוקד הפרשה המובהק, החוקר הראשי ג' (קריטי להבנה), מביא שיחה עם מילואימניקים מכוח 100 (חשוב), מעמיד ציר זמן ומספר סיפור טוב. יש פה ושם נפילות קלות למסגור או לפרשנות, אבל, כאמור, לפעמים אי אפשר בלי וגם, צריך לומר, הם מאוזנים להפליא.
ממליץ לצפות וללמוד. ממש כך. זה לי שנתיים כמעט שאני מתנזר מאקטואליה טלוויזיונית ומתרחק ממנה כמו מאש, גם בגלל העצבים הרופפים אבל בעיקר משום שאני באמת ובתמים לא מאמין למילה אחת שלה. נקודה. כבר חשבתי שגזה ונעלמה היכולת להעמיד מסמך מסקר שהוא לא פשקוויל או דף מסרים.
תודה לרוני זינגר ול"זמן אמת" שהחזירו לי, ולו לרגע, את האמת ואת האמון במוסד הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו