יותר מעשור - ואינספור תשובות ללא מענה: איך נכנענו לשקט

"אל תיכנעו לשקט", ביקשה לאה גולדין כשהגיעה בפעם הראשונה למטה משפחות החטופים שהוקם לאחר מחדל אוקטובר. אותה עצה היא קיבלה ממשפחתו של הנווט רון ארד, כשהחלה את המאבק להשבת בנה, הדר, לפני 11 שנים.

הם ישבו בשקט. קיבלו את עמדת הממשלה שנעשה הכל כדי להחזיר את בנם, ובדיעבד התברר שהיו צמתים שבהם יכלו להחזירו וייתכן שאם כולם היו מתגייסים, רון ארד היה איתנו.

בני משפחת גולדין לא שתקו. לא היססו לצאת נגד ראש הממשלה וחברי ממשלה, נגד הקונספציה. מדי שבוע עלו לאנדרטת חץ שחור, משם ניתן לצפות על רצועת עזה, ומדי שבוע דרשו להחזיר את בנם. שלשום קיבלו בחזרה את בנם, החטוף החלל, והיום יטמנו אותו באדמת המדינה שלמענה היה מוכן להקריב את חייו.

כעת, משנסגר המעגל עבורם, כולנו צריכים לעשות חשבון נפש עמוק. לבקש סליחה מהם, ממשפחת שאול וממשפחת ארד. אובדנם נוגע בסוגיה מוסרית, לאומית ורגשית עמוקה מאוד בחברה הישראלית.

הדר גולדין ואורון שאול נהרגו במהלך "צוק איתן", נחטפו לעזה ונמצאו מאז בידי חמאס.

רבים מרגישים כי מדינת ישראל, העם והממשלה לא עשו מספיק כדי להחזירם לקבורה בישראל. בקשת הסליחה מסמלת הכרה בכישלון שלנו למלא את חובתנו כלפי חייל שנשלח מטעם המדינה. כך גם לגבי רון ארד שנשבה בחיים, כשנטש את מטוסו במהלך מלחמת לבנון הראשונה, ומאז נעלמו עקבותיו.

רון, הדר ואורון יצאו לקרב מתוך אמון במערכת הביטחון ובמדינה שיגנו עליהם גם אם ייפגעו. הם נלחמו בידיעה שלא משאירים אף אחד מאחור. זה הערך של צה"ל, שעליו גידלנו ילדים במדינה הזאת. לכן, תחושת האכזבה על כך שרון עדיין לא חזר לקבר ישראל ושאורון והדר חזרו למצוא את מקום מנוחתם האחרון אחרי 11 שנים, מיתרגמת לרצון לומר להם ולמשפחותיהם: סליחה שלא עמדנו בהבטחה הזו.

משפחת גולדין, במיוחד הוריו לאה ושמחה, הפכו לסמל למאבק, שהמסר המרכזי שלו היה: חייבים להחזיר את הבנים הביתה. כשלאה גולדין הופיעה באחת מוועדות הכנסת, באין־ספור הפעמים שבהן נפגשה עם שרים וחברי כנסת, אמרה אז: אני לא חושבת רק על הדר, אלא על החטוף הבא. באה לומר, שאם לא ינהגו כיאות בהחזרת בנה, החטוף הבא כבר יהפוך לנורמה שמפקירים חיילים בשדה הקרב. איש לא העלה בדעתו מצב שבו יותר מ־250 חיילים ואזרחים ייחטפו לעזה. בקשת סליחה מהם מבטאת הזדהות עם הערכים שהם אומץ, אחריות, שליחות לצד הקריאה לשמור על צלם האדם ועל הערבות ההדדית.

בקשת הסליחה אינה בקשה פרטית, אלא דרך לומר שאנחנו, כחברה, צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו שומרים ומקיימים את הערכים שעליהם נבנתה המדינה, במיוחד כלפי אלו שהקריבו את חייהם בשבילה.

במהלך השנים יצא לי לראיין את הוריהם של הדר ואורון. ניסיתי לתת להם במה ככל שיכולתי. ועדיין, זה לא היה מספיק.

צודקת משפחתו של הדר שחזרתו היא רק בזכות חיילי צה"ל. ועדת חקירה ממלכתית ראוי שתבדוק גם את מערכת קבלת ההחלטות לגבי הטיפול בהדר ובאורון ועל אחת כמה וכמה ברון ארד. להם ולנו מגיעות תשובות.