מודל ממדאני והסכנה הקיומית

ישנה סכנה קיומית אמיתית בעלייתו הפוליטית ובבחירתו של זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק, והיא אינה טמונה רק בעוינות האישית שלו כלפי ישראל. הסכנה היא המודל הפוליטי המתוחכם שהוא שכלל - תוכנית עבודה מדויקת ומדאיגה שניתן לשכפל בכל בירה מערבית, שמטרתה לנטרל ולפרק את הכוח הקהילתי היהודי מבפנים.

"מודל ממדאני" פועל על פי עיקרון פשוט וארסי: הוא מזהה, מעצים ומעניק לגיטימציה לקולות היהודיים הרדיקליים והאנטי־ציוניים ביותר, ומשתמש בהם כמגן אנושי נגד כל טענה לאנטישמיות.

טקטיקה זו משתקת את הזרם המרכזי, שוברת את הקונצנזוס הקהילתי, ובסופו של דבר סוללת את הדרך עבור אג'נדות קיצוניות אנטי־ישראליות אל לב־ליבם של מוקדי הכוח. זו אינה בעיה של ניו יורק בלבד - זוהי התרעה אסטרטגית לקהילות יהודיות בכל רחבי העולם, החושפת צורה חדשה של לוחמה פוליטית.

השלב הראשון במודל הוא בניית "חומת מגן יהודית". ממדאני מקיף את עצמו באופן שיטתי בתמיכתן של קבוצות כמו "קול יהודי לשלום" (JVP). הוא לא רק מקבל את תמיכתן בשתיקה, אלא דוחף אותן לחזית, מעניק להן במה והופך אותן לפנים הלגיטימיות של הקמפיין שלו. כך, כל ביקורת על עמדותיו הופכת מייד למתקפה לא עליו, אלא על "יהודים אחרים".

הטיעון המרומז, והיעיל להחריד, הוא: "איך אתם יכולים לקרוא לי אנטישמי, אם יש יהודים שמסכימים איתי מילה במילה?". בעידן של "פוליטיקת זהויות", שבו "החוויה האישית" של מיעוטים מקבלת משקל מכריע, קולו של יהודי אנטי־ציוני אחד מקבל משקל גדול יותר מזה של רוב הקהילה, ומנטרל כל ביקורת עובדתית.

התוצאה המיידית היא שיתוק כמעט מוחלט של הארגונים היהודיים המרכזיים. מנהיגים קהילתיים, שהיו אמורים להיות קו ההגנה הראשון, מוצאים את עצמם לכודים במלכודת רטורית. זהו מצב תמידי של "ללכת על ביצים": אם יתקפו את ממדאני בחריפות, הם יואשמו מייד בניסיון להשתיק פלורליזם, ב"פינקוושינג" וב"שמירת סף" פטרנליסטית על הזהות היהודית. אם ישתיקו, הם מאפשרים לנרטיב הרדיקלי להפוך לקונצנזוס. זהו סוג של ג'יו־ג'יטסו פוליטי, שבו ממדאני משתמש בעוצמתם ובערכיהם הליברליים של יריביו כדי להפיל אותם. ההיסוס הזה יוצר ואקום מסוכן, שאליו נשאבים הקולות הקיצוניים ההופכים לקול הדומיננטי בתקשורת.

אך המודל אינו מסתפק בשימוש הגנתי. השלב המתקדם שלו הוא טיפוח אקטיבי של אלטרנטיבה לזהות היהודית־ציונית.

ממדאני מבין היטב את הקונפליקט של צעירים יהודים רבים, הנקרעים בין ערכיהם הפרוגרסיביים לבין תמיכתם המסורתית בישראל. הוא מציע להם פתרון קל, פשוט ומפתה: "יהדות מתוקנת", כזו שמתנערת מישראל ורואה בה פרויקט קולוניאליסטי שיש להתבייש בו. הוא מציע להם דרך להישאר יהודים ובו בזמן להתקבל באופן מלא במחנה הפרוגרסיבי, מבלי לשלם את "המס" של ההתמודדות עם המורכבות הישראלית.

הוא הופך את ההתנגדות לישראל לא רק לאפשרות לגיטימית, אלא כביכול למעשה המוסרי והיהודי ביותר.

כאן טמונה הסכנה הגלובלית. הצלחתו של ממדאני בניו יורק תהפוך את המודל שלו למדריך הפעלה עבור פוליטיקאים רדיקליים בלונדון, בפריז או בטורונטו. הם ילמדו כי הדרך היעילה ביותר לנטרל את "הלובי היהודי" אינה עימות חזיתי, אלא פילוג פנימי.

ניצחונו יהיה לא רק ניצחון פוליטי מקומי, אלא הוכחת היתכנות הרסנית לכך שהבסיס לסולידריות היהודית העולמית - הקשר למדינת ישראל - ניתן לפירוק.

המאבק אינו רק נגד אדם אחד, אלא נגד אסטרטגיה שלמה שמאיימת להפוך את הקהילות שלנו לשדה קרב פנימי, ובכך להחליש את העם היהודי כולו אל מול אתגרי המחר.