האור הירוק של טראמפ לאל־ג'זירה

הפגנה פרו־פלשתינית קטנה ואלימה בבוסטון הודהדה השבוע באל־ג'זירה. דוגמה מייצגת לתוכן שקידמה הרשת הקטארית ועודדה הפגנות אלימות ברחבי ארה"ב. היו עוד תכנים אנטי־אמריקניים רבים, כולל כאלה הלועגים לטראמפ עצמו. כבר התרגלנו, אבל היתה הזדמנות לעצור אותם.

בתחילת ספטמבר החליף השלטון הקטארי את מנכ"ל הערוץ בדמות ממשפחת השלטון, לשעבר משירות החוץ הקטארי. זו היתה יריית הפתיחה לשינוי רחב שכלל מינויי בכירים גם במערך כוח האדם ובעורכים, ובהם נוספים ממשפחת השלטון. המינויים מבשרים על שינוי גישה ברשת הקטארית רבת העוצמה. מרגע הקמתה, אף שחבר המנהלים הובל על ידי בן משפחה מקורב לאמיר, הציג הממשל הקטארי גישה מיתממת. כאשר וושינגטון או ירושלים התלוננו על תמיכה בטרור או על הסתה באל־ג'זירה, התירוץ הקטארי היה חופש העיתונות וכי מדובר בערוץ עצמאי.

ממילא, קישור מובהק יותר בין משפחת השלטון לבין הערוץ היה בו כדי לתרום לסיקור מאוזן יותר של אל־ג'זירה ולריסון התכנים המסיתים בו, הן כלפי ארה"ב והן כלפי ישראל.

ואכן, היה שינוי קל. חמאס אפילו התלונן על הסיקור של אל־ג'זירה כמה פעמים מאז. התסכול של חמאס התבטא בכך שאל־ערבי, ערוץ קטארי אחר, קיבל חשיפות בלעדיות לפעילות חמאס בהחזרת החטופים וברצועה. אפילו הסעודים ראו את השינוי, ויו"ר חבר המנהלים של הרשת נפגש עם שר התקשורת הסעודי לדון בשיתופי פעולה, כולל הכשרות משותפות וסדרה על יחסי קטאר־ערב הסעודית.

אבל זה לא הביא לשינוי דרסטי בסיקור של ארה"ב, ובוודאי לא של ישראל. יותר מכך, לאחר שדווח על לחץ קטארי־טורקי על חמאס, הערוץ המשיך לגבות את חמאס. גיבוי זה התבטא בתוכנית תחקירים שהאשימה חיילי צה"ל מסוימים בביצוע פשעי מלחמה. תמיכה זו התבטאה גם במסרי תמיכה בחמאס, כמו שוט ארוך של מסגד אל־אקצא בפתח ראיון עם חליל אל־חיה. מדוע השינוי לא חל כלפי המערב?

המתקפה הישראלית בדוחא היתה מבחן לשאלת המדיניות האמריקנית. חוקרים מאוניברסיטת קטאר פירשו את המתקפה כאמריקנית בזמן אמת, זאת לאחר איתות מצד צוות התיווך לנכונות ללחץ על קטאר. ממילא, הציפייה בדוחא היתה לראות לאחר מכן אם ארה"ב תגבה את התקיפה.

תחת זאת בחר הנשיא טראמפ לרצות את קטאר מעל ומעבר, גינה פומבית את ההתקפה ואף הצטרף לגינוי במועצת הביטחון של האו"ם (לאחר השמטת שם ישראל). דוגמאות מובהקות לכך היו הצו הנשיאותי של טראמפ ואישור מתקני אימון לטייסים קטאריים על אדמת איידהו עד שנת 2040. אפילו דיווחים בתקשורת הקטארית על רכישת S400 מרוסיה לא שינו את הדינמיקה. הקטארים ראו שיש להם גיבוי מארה"ב, וממילא אין להם סיבה למהר ולשנות את הסיקור באל־ג'זירה. לטראמפ היתה אפשרות לעצור את מכונת ההסתה כלפי אמריקה וישראל. במקום זאת הוא פעל לרצות את קטאר.