להיות הזאב, לא הכבש

ביום ראשון הושלם המהלך של הפיכתנו למדינת חסות של ארצות הברית של אמריקה. שניים מטובי בנינו נפלו שלשום בקרב בעזה מול מחבלי חמאס: רס"ן יניב קולא וסמ"ר איתי יעבץ. לוחם נוסף נפצע קשה.

צה"ל הגיב בתקיפות מהאוויר, ודו"צ הודיע: "ארגון הטרור חמאס הפר הבוקר באופן בוטה את הפסקת האש. צה"ל ימשיך לפעול להסרת כל איום על מדינת ישראל". זה הופץ בשעה 19:29. פחות משעתיים לאחר מכן, ב־21:19, פורסמה הודעה נוספת: "בהתאם להנחיית הדרג המדיני, ולאחר סדרת תקיפות משמעותיות, צה"ל החל באכיפה מחודשת של הפסקת האש לאחר הפרתה על ידי ארגון הטרור חמאס". אך ההנחיה לא ניתנה על ידי הדרג המדיני.

אי־שם בוושינגטון, אלפי קילומטרים מכאן, יושב מי שבאמת עומד בראש מדינת ישראל: הנשיא טראמפ. הוא זה שקבע שלא חמאס, כארגון, הפר את הפסקת האש, אלא כמה מחבלים סוררים. עוד קבע, שהמלחמה הסתיימה ולכן הפסקת האש תישמר. נקודה. מדינת ישראל הריבונית קיפלה את הזנב בין רגליה והלכה לעמוד נזופה ואילמת בפינה. בדיוק כפי שקרה כשטראמפ הורה להחזיר את המטוסים שלנו שהיו בדרכם לתקיפה נוספת באיראן. והם הסתובבו ונחתו בשלום בבסיסיהם.

ואיך הגיבה ממשלת ישראל לתכתיב הנוכחי של טראמפ? לא הגיבה. כאמור, הגיבה בכך שהורתה לצבא להפסיק מייד את התקיפות. את הממשלה הנוכחית, שעל מצחה חרות אות קין של טבח 7 באוקטובר, מעניין רק איך משחקים לנו בתודעה. במקום לקרוא למלחמה בשמה הראוי - מלחמת 7 באוקטובר או מלחמת שמיני עצרת - משנים למלחמת התקומה. איזו תקומה? איפה התקומה? העם מפולג מתמיד. עשרות אלפי צעירים עוזבים את המדינה. טובי המוחות עוברים להפרות אדמות ניכר. כשנשאל פרופ' יואל מוקיר, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2025, ישראלי לשעבר שעובד ופועל בארה"ב, אם הוא חושש מבריחת מוחות מישראל, ענה: "אני דוגמה טובה לבריחת מוחות מישראל".

אסור לישראל להגיע למצב שארה"ב תכתיב לה מהלכים. איני מזלזלת בתמיכתה, אך ישראל חייבת להשאיר בידיה את השליטה על חייה ועל ביטחונה. ישראל היתה חייבת להגיב בעוצמה רבה יותר למתקפה. לא להיות חנה בבלי. לא לפתוח מעברים ולא להעביר סחורות. מדהים לשמוע את השופרות מימין, שמעמדה של לכבוש את עזה ולהתיישב בה עברו להבעת זעזוע עמוק מעצם הרעיון שנלך נגד האמריקנים. מתפלצים מהמחשבה שלאחר מה שקרה ישראל היתה צריכה להגיב בעוצמה. "מה?" הם צורחים, "לצאת כעת נגד האמריקנים?"

ישראל צריכה לדעת לומר "לא" לאמריקנים כשצריך. זו לא כפיות טובה - זו העמדת האינטרסים שלנו במרכז. בסופו של דבר, אנחנו נישאר פה לאחר שטראמפ ישתעמם מהעיסוק בנו, ולאחר שיממש את האינטרסים שלו - הרי לו ולמשפחתו אינטרסים כלכליים באזור המפרציות. חתנו, קושנר, אמר אתמול שישראל חייבת להשתלב במרחב ולמצוא דרך לשפר את חיי הפלשתינים. שלום עולמי כזה. "כשיגור זאב עם כבש", נהג לומר ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן ז"ל, "אני מעדיף להיות הזאב".