שוטרים בהר הבית | צילום: אי.פי.איי

אל תחזרו על הטעות שלנו בהר הבית

האוירה שנוצרה בעקבות העימות האחרון עם חמאס, עדיין רוויית אדים. על ממשלת ישראל למנוע זאת, ולא להתחבא מאחורי גבה של המשטרה

למרות שפסגת קמפ דייויד ביולי 2000 לא עלתה יפה, ולמרות שהסיבה העיקרית לכך הייתה אי ההסכמה באשר לעתיד הר הבית, החליט ראש האופוזיציה דאז, אריאל שרון, לעלות עם סיעת הליכוד אל ההר.

לכאורה, מטרת שרון הייתה "לבדוק את השיפוצים שנעשו במיתחם על ידי הוואקף", אבל קריצת העין לא הייתה מוסתרת: ברור היה ששרון רצה לגרום לפרובוקציה, ולהציג עצמו כשומר המקומות הקדושים, מבלי ליטול אחריות על מה שביקור כזה עלול לגרום.

השאלה שעמדה בפני ממשלת אהוד ברק הייתה האם לאפשר את עליית שרון, ביודענו כי טוב לא ייצא מזה, או למנוע אותה, ולפתוח בכך פתח לביקורת האופוזיציה על סתימת פיות ועל מניעת ביקור בהר הבית מחברי כנסת דווקא, כאשר אין מניעה כזו מאנשים אחרים.

נשיא הרשות הפלסטינית דאז, יאסר ערפאת, נפגש עם ברק ב-25 בחודש, בניסיון לשכנע אותו למנוע את ביקור שרון. המסר שלו היה כי יתקשה מאד לבלום את האש שעלולה לפרוץ בשטחי הרשות. ראש הממשלה לא נתן לו תשובה חיובית.

המשטרה העריכה כי תוכל להתלוות לביקור ולמנוע עימות עם מוסלמים בהר. המפכ"ל דאז, יהודה וילק אמר, פומבית, כי אילו הייתה למשטרה הערכה כי יש סיכון בביקור שרון – הייתה מונעת אותו, אך זה איננו המצב. לא קיבלנו החלטה מדינית. השארנו את ההכרעה בידי המשטרה. באותו רגע זה היה, אולי נוח יותר, אבל בדיעבד הייתה זו טעותנו.

השאר הוא בגדר היסטוריה. ב-28 בספטמבר 2000 עלה שרון עם חברי סיעת הליכוד אל הר הבית, וכאלף איש, רובם שוטרים, היו איתו שם. במהלך הביקור זרקו ערבים אבנים וחפצים שונים על השוטרים. עשרה שוטרים ועשרים פלסטינים נפצעו. הביקור, שנמשך 45 דקות, הופסק. האלימות המשמעותית התרחשה למחרת, לאחר תפילות יום הששי. מוסלמים משולהבים יצאו מן התפילה וזרקו אבנים לעבר רחבת הכותל המערבי שפונתה. המשטרה השתמשה באמצעים שונים, ובכלל באש חיה, והשטחים עלו בלהבות.

ברור שמדובר בגפרור שהצית את האינטיפדה השנייה ולא במניע שלה, שהיה ההתרחקות מהסכם קבע, אבל אלמלא ההצתה, ייתכן מאד שאפשר היה להגיע להסדר בר קיימא שימנע את ההתלקחות. לעולם לא נדע.

הכוונה לקיים את "צעדת הדגלים" ביום חמישי איננה רצון לחגוג אלא רצון בפרובוקציה שתוכיח את זכותנו לעבור עם דגלי ישראל בכל מקום בירושלים, כפי ששרון רצה להוכיח שכיון שהר הבית נמצא בריבונות ישראל, אין שום מניעה לעלות אליו בכל עת ובכל הקשר.

האוירה שנוצרה בעקבות העימות האחרון עם חמאס, עדיין רוויית אדים. הצתת גפרור ביום חמישי עלולה להביא לחידוש האש. על ממשלת ישראל למנוע זאת, ולא להסתתר מאחורי גבה של המשטרה. מדובר בהחלטה מדינית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...