טבח חנוכה בסידני: תזכורת לעם ולעולם

הטבח בחוגגים היהודים שהתכנסו לחגוג את החנוכה בחוף הים בסידני, אוסטרליה, הוא עוד חוליה בשרשרת ארוכה של מעשי טבח ביהודים המונעים משנאת ישראל, שנאה לעם היהודי, ובגרסה המעודכנת והמתוחכמת שלה - שנאה למדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי.

קו ישר קושר בין פיגוע זה לבין פיגועים שקדמו לו, דוגמת הפיגועים בפריז בבית הכנסת ברחוב קופרניק ובמסעדת גולדנברג בראשית שנות ה־80, הפיגוע בבניין הקהילות היהודיות בבואנוס איירס בשנת 1994 ופיגועים נגד יהודים בקזבלנקה ובאיסטנבול בראשית שנות האלפיים, וזו רשימה חלקית בלבד של פיגועים שבהם נרצחו עשרות יהודים.

ובין כל מגה־פיגועים אלו נרשמה שורה ארוכה של פשעי שנאה שעל חלקם איש כלל לא מתלונן או מדווח - הצתה של בתי כנסת ובתי ספר יהודיים או התנכלויות ואף תקיפה של עוברי אורח יהודים ברחובות אירופה ואפילו בניו יורק, שבה נבחר רק לאחרונה לראש עיר אדם השולל את זכות קיומה של מדינת ישראל ואינו רואה ביהודים עם הזכאי להגדרה עצמית ולמולדת.

אפשר להקל ראש בגלי האנטישמיות השוטפים את העולם, כפי שעושה באופן לא מפתיע ממשלת אוסטרליה, ולטעון כי טבח חנוכה בסידני אינו אלא תקרית נקודתית שבוצעה בידי שני מפגעים בודדים, כאילו מדובר בחייזרים שנחתו על כדור הארץ ונקלעו במקרה למסיבת חנוכה בחוף הים. וכמובן אפשר לשלוף מהשרוול אמירות כלליות ולא מחייבות בגנות האנטישמיות, כפי שעושים האוסטרלים ואחריהם מחרים־מחזיקים רבים בעולם, בלא לנסות להבין את מהותה וטיבה של האנטישמיות מודל שנות האלפיים, הכורכת יחדיו את השנאה ליהודים ואת האיבה למדינת ישראל, ומשתמשת בביקורת על ישראל ואפילו בקריאות למחיקתה מעל למפה כמסווה וכתירוץ לפגוע ביהודים.

מה צריך לעשות כדי לעצור גל זה של שנאה וטרור נגד יהודים ברחבי העולם? פשוט צריך ללמוד וליישם את ניסיון העבר.

בעקבות הפיגועים במגדלי התאומים ב־11 בספטמבר 2001 לא הסתפקו האמריקנים במרדף אחרי המפגעים הבודדים, אלא הלכו אחרי הראש, אחרי מי שיזם והעניק השראה, וגם אימן וצייד את מבצעי הפיגועים ומתכנניהם. הם אף יצאו למלחמה ומוטטו את שלטון הטליבאן באפגניסטן משום שזה העניק מחסה לבן לאדן. ואילו בעשור הקודם, כאשר גל של פיגועים בהשראת דאעש שטף את רחובות אירופה ואפילו הגיע לארה"ב, לא חיפשו האמריקנים אחר המפגע הבודד, אלא יצאו למלחמה במדינה שהקים דאעש בעיראק ובסוריה ומוטטו אותה.

מיטוט משטר הטליבאן באפגניסטן וחיסולה של מדינת דאעש בעיראק ובסוריה הביאו לצניחה דרמטית בהיקפי הפיגועים, משום שיש היגיון בשיגעון ובטירוף של הטרור. שהרי גם המפגע הבודד צריך מקור השראה, וצריך מישהו שיממן ויאמן אותו או את מפעיליו, וכמובן הוא זקוק לאווירה ולסביבה תומכת.

הנה, אפילו באוסטרליה גירשה הממשלה המקומית באוגוסט האחרון את שגריר איראן בטענה כי טהרן היא העומדת מאחורי גל האנטישמיות ששטף את המדינה. ועתה מתברר כי המפגעים בסידני התאמנו אצל ארגון טרור אסלאמי הפועל בפיליפינים, ועתה נותר למצוא מי עומד מאחורי ארגון זה.

העובדה שכל הדרכים מובילות לטהרן אין בה כדי להפתיע. מאז ומתמיד היה הטרור כלי יעיל בידי האיראנים לקדם את האינטרסים שלהם, ובשעתו לא היססו לשתף פעולה עם אל־קאעידה, האויב הסוני שלהם, כדי לפגוע ב"שטן הגדול", אמריקה, וב"שטן הקטן", ישראל. יש להניח שגם לקטאר היה תפקיד בליבוי גלי השנאה והאנטישמיות בקרב מוסלמים בעולם.

גלי האנטישמיות והטרור אינם תופעה שולית או מטרד, אלא הם הופכים לאיום קיומי על היהודים בתפוצות. לישראל יש כלים ויכולות לפגוע במחבלים ובשולחיהם, אבל נדרש מאמץ בינלאומי למלחמה בטרור, ויש לקוות שמדינות ועמים ברחבי העולם ואפילו בעולם המוסלמי המתון יתגייסו אליה. שהרי ניסיון העבר מלמד כי את הטרור צריך ואפשר לנצח.