בחמאס כנראה לא יסכימו: נפתחה הדרך להכרעה בעזה

ההתקפה בדוחה לא השיגה את מטרותיה המבצעיות, אך הביאה לישראל הישג מדיני-דיפלומטי שראש הממשלה נתניהו והשר דרמר היטיבו לקטוף. נגמר הפטור שהממסד הביטחוני-מדיני שלנו, בהנהגת נתניהו, נתן לקטאר מ-2018.

בהתקפה הובהר לקטאר (כנראה בהסכמה אמריקנית חסויה, אך מהדהדת), שנגמר ההיתר שניתן לה להפעיל בגבולותינו צבא טרור. התברר לקטאר שהיא צפויה לשלם על רשעותה - על אירוח מנהיגי הרצח, על התעמולה האנטישמית, ובייחוד על עמדותיה המפלצתיוֹת בעניינם של החטופים.

בצל ההתקפה הישראלית וההסתייגות האמריקנית הרפה ממנה, וביחד עם מדינות ערב גרורות האמריקנים (סעודיה, מצרים, ירדן והאמירויות, נפגעות הקטארים), קטאר הסכימה לעסקה משולשת עם ארה"ב וישראל: נתניהו יביע צער על הרג אזרח קטארי בהתקפה ויספוג פגיעה ביוקרה; טראמפ יערוב להגנת קטאר, ללא אזכור ישראל, ויכנס את שתי המדינות לבירור תלונותיהן ההדדיות.

קטאר, מצידה, תודיע במסגרת העסקה על תמיכה בלתי מותנית בתוכנית טראמפ לשחרר מייד את החטופים, אחר כך לנטרל צבאית ופוליטית-מדינית את חמאס ברצועה, ורק אחרי שני אלה - לסיים את המלחמה ולהקים מערך ניהול ברצועה. עוד נטלה על עצמה קטאר כנראה להביא את חמאס להסכים לתוכנית ללא התניות.

נתניהו וטראמפ אכן הנפיקו את שתי המחוות הנזכרות, וקטאר אכן הודיעה על תמיכה בתוכנית טראמפ ללא תנאי, יחד עם מדינות ערב ומדינות המערב. עתה נותר לראות אם אמנם קטאר מסוגלת להביא את חמאס להסכים ללא סייג לתוכנית המגשימה את מטרות המלחמה של ישראל ועוקרת אותו צבאית ופוליטית מהרצועה.

קשה להניח שהוא יסכים לזה. ה"הסכמה" המוכרזת שלו איננה הסכמה. ארגון הרצח הדתי נקלע למלכוד, וקשה לדעת אם ייכנע וישחרר את כל החטופים כשנעל של צה"ל לוחצת על צווארו. מצד אחר, סעודיה, צרפת ובריטניה ניסו למלכד את ישראל בהצהרות על הכרה במדינה פלשתינית פיקטיבית, ומצאו עצמן שותפות סבילות למהלך שטראמפ ונתניהו מובילים.

צבא הטרור ניצב בפני בחירה ברורה לעיני כל: להילחם עד מוות, כשהוא מופשט מהגנת האוכלוסייה הלא לוחמת שפונתה ברובה הגדול מאזור הסכנה, או להיכנע

לשם הצלת חטופים, עדיף הסכם לפי תוכניתם העדכנית של טראמפ ונתניהו. אבל יש אפשרות סבירה שרוצחי חמאס לא ייכנעו ויוטל על צה"ל לעקור לבדו את חמאס מהרצועה, צבאית ופוליטית, תוך סיכון בלתי נמנע של חיי חטופים.

במצב עניינים מעין זה נושרות פעמים רבות גם מסכות מרושעות וגם, להבדיל, הונאות עצמיות. רוצחי חמאס, ביחד עם קטאר, ולמרבה הצער עם סיוע תעמולתי של חלק מהתקשורת ושל מכוני סקרים בישראל, הסתתרו זמן רב מאחורי המושג "סיום המלחמה". הם הבליעו בתוכו עסקות חטופים שבסיומן ישראל מוכנעת ונאלצת להסכים להישרדות צבא טרור וג'נוסייד על גבולותיה, ללא כל יכולת מדינית לחזור ולתקוף אותו בעתיד הנראה לעין.

תוכנית טראמפ, שגובשה ביחד עם דרמר ונתניהו וזכתה בתמיכה בינלאומית רחבה, שמה קץ להטעיה הזדונית או ההונאה העצמית המסוכנת הזאת.

צבא הטרור ניצב בפני בחירה ברורה לעיני כל, גם תבוסתנים בארץ ובחו"ל: להילחם עד מוות, כשהוא מופשט מהגנת האוכלוסייה הלא לוחמת שפונתה ברובה הגדול מאזור הסכנה, או להיכנע. זאת העמדה הטובה ביותר שהשיגה ישראל ברצועה מאז שנפלנו לבור ב-7 באוקטובר המר והנמהר. אף על פי כן, עדיין נשקפת סכנה חמורה לחיי החטופים, שהמדינה היתה מוכנת ללכת רחוק למען הצלתם, אך לא עד כניעה לחמאס והישרדותו בתום המלחמה.

אם לא יהיה הסכם ברצועה, תתבהר הכרעת הרשויות המוסמכות של המדינה במחלוקת האתית והאסטרטגית הרודפת אותנו מתחילת המלחמה: לעשות כל מה שאפשר לעשות להצלת חטופים, גם במבצע הנוכחי, אך לא להשלים עם הישרדות חמאס ברצועה. זה האיזון הכואב מאוד, שאין מנוס ממנו, בין הערבות ההדדית לבין הכרח הקיום של הכלל.

פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון