כשקירק אמר את האמת

במאמר האחרון שכתב הפעיל החברתי צ'רלי קירק, "The College Scam" (תרמית הקולג'ים), הוא מסביר בשפה פשוטה ועם נתונים מספריים למה מוסד הקולג'ים בארה"ב מיותר ורקוב, ובעיקר סוחט המון כסף מהאמריקני הממוצע, שמקבל בתמורה חובות כספיים לצד כלום ושום דבר.

כידוע, מושג הקולג' בארה"ב הוא קדוש. מיתי כמעט. האמריקני הממוצע גאה וקשור לקולג' שלו יותר מלכל מסגרת אחרת שעבר בה. כמו הסופרבול ומקדונלד'ס, כך גם הקולג', על שלל המסיבות והכובעים המרובעים שלו, הוא מושג בסיסי בתרבות האמריקנית בקולנוע, בספרות ובהיבטים נוספים.

קירק הזכיר את מה שלא אומרים בקול: שהקולג' בבסיסו הוא מקום כיפי, עם המסיבות הכי טובות וספורט מעולה, אבל אין בו השכלה. אין ערך מוסף.

ומילא, אומר קירק, שכל אחד ישרוף את הכסף שלו כרצונו (קפיטליסט בנשמתו, כמובן). העניין הוא שבשנים האחרונות אותו כלום ושום דבר מגיע בצוותא עם הנחלת בורות ופגיעה מכוונת ביכולת החשיבה העצמאית של הסטודנט הממוצע, זה שאמור להפוך לאזרח פרודוקטיבי גאה שיקדם ויצעיד את ארה"ב הדמוקרטית בשנים הבאות. וזאת כבר סכנה לעולם החופשי.

הרבה לפני כולם קירק צעק שכסף זר חדר להיכלי הידע וההשכלה, אותה אגורא (מיוונית) שבה האמת מתחדדת על ידי השמעת דעות שונות וסותרות, ובצורה מחושבת ואיטית הפך אותה למה שהשמאל הליברלי מייצג: מפעל לייצור טמטום וצרות מחשבתית שבו יש אמת אחת, וחופש הביטוי הוא אויב וכפירה בכל. כשיש אמת אחת, אסור להגיד שאישה וגבר הם שונים, שקידום אנשים על סמך צבע עורם הוא גזענות, ושחמאס רוצח וישראל צודקת, ושרוב מוחלט מהביקורת עליה נובע מאנטישמיות.

קירק לא צעק שהמלך עירום אלא ניגש אליו עם מיקרופון ומצלמה וביקש ממנו ללבוש משהו כי ילדים מסתכלים, וגם נא לא לשקר כי על זה ילדים הכי מסתכלים

הוא יכול היה להישאר בעולם הרשתות החברתיות ולהמשיך להגיע למיליארדים, אבל קירק בחר לצאת אל הקמפוסים ולהזמין את כל מי שרצה לדון ולהתווכח איתו מול קהל ומצלמות. רוב הסרטונים בנמצא מראים את קירק - דיבייטור רהוט, חד ושנון - כשהוא מפרק לגורמים סטודנטים צבועי שיער ופרופסורים כאחד עם עובדות, חשיפת בורות וטענות לוגיות שילדים בני 10 מבינים, ולמעשה משמיד את תופעת ה־Woke בשידור חי.

קירק לא צעק שהמלך עירום, אלא ניגש אליו עם מיקרופון ומצלמה וביקש ממנו ללבוש משהו, כי להסתובב עירום ברחוב זה דוחה וילדים מסתכלים, ובעיקר כי לשקר זה רע. וגם על זה ילדים מסתכלים.

בצילומים המלאים, לא רק בהיילייטס, קירק מקשיב. מתעניין, מכבד ולא מפחד להכריז בקול שהוא למד משהו חדש. קירק יצר פלטפורמה של שיח המבוסס על כבוד הדדי (למי שבחר לכבד) ועל עובדות. ומזה בדיוק פחד השמאל הליברלי (מדהים שהם ניכסו לעצמם אפילו את המילה זו) שמעולם לא ידע להתנהל במגרש פתוח שבו רק העובדות מדברות, מגרש שבו אי אפשר לפסול מראש מישהו שישאל שאלות קשות. מכאן הדרך לאלימות צפויה, וקירק אכן הורד מהמגרש.

מלבד העמידה האיתנה שלו לצד ישראל, ניקח ממנו את העיקרון הכי חשוב מול השמאל העולמי: אי אפשר לעצור את האמת. אפילו לא באלימות.