פרשת קטארגייט חושפת מסורת מסוכנת: כשקובעי מדיניות מקבלים כסף מהאויב

הנושא שעליו אני מבקש לכתוב אולי מורכב מדי לטור דעה, אבל הוא גם בנפשנו ולכן אבקש את סבלנותכם. עובדה היסטורית היא שעל אף הסתירה הלוגית מדינות עובדות גם עם אויבים. דוגמה קשה לכך, שהסתיימה באופן טראגי, היא שיתוף הפעולה הביטחוני של מדינת ישראל עם הנוצרים בלבנון. על אף יחסי המלחמה ישראל סייעה לפלנגות הנוצריות בלבנון, וראש הממשלה מנחם בגין ניהל מו"מ לשלום עם נשיא המדינה בשיר ג'ומאייל. היוזמה קרסה ברעש גדול עם ההתנקשות בג'ומאייל ועם הטבח הנורא שביצעו הפלנגות כתגובה במחנות הפליטים סברה ושתילה.

דוגמה נוספת, שיכולה להיות בסיס לסרט מתח, ניתן למצוא בימי הסכמי אוסלו. הסרט נפתח ביחסים הביטחוניים שמנהלת ישראל עם ראשי המודיעין הפלשתיני. מוחמד דחלאן וג'יבריל רג'וב נפגשים חדשות לבקרים עם ראשי מערכת הביטחון. במקביל לקשרי העבודה הללו נרקמים גם קשרים כלכליים. על פי פרסומים שונים מוחמד דחלאן מנהל עסקים עם דמויות אגדיות במערכת הביטחון הישראלית - יוסי גינוסר וישראל חסון. כמו כן, עסקים משותפים שוקקים גם בקזינו שנפתח במרחק של נסיעה קצרה מירושלים, במבואות יריחו.

אנשים שמעורבים בכתיבת ההמלצה למדיניות של "מי אויב" מקבלים מהצד החשוד ממון - והכל לפי שורת הדין. האם ייתכן שישנם גם דגלים שחורים בעסקים? נניח שאין, עדיין, אבל על הציבור לדעת לעמוד על נפשו ולדרוש חקירה מקיפה ושקיפות מלאה על העסקים שהיו, על השלכותיהם ועל המעורבים בהם. ובמידה שיש אמת בחשדות, החקירה חייבת להתרחב מעבר לשני היועצים (חשובים ככל שיהיו) שישלמו את המחיר עבור כה רבים במערכת. בסוף, את המחיר האמיתי אנחנו משלמים.

כאן מסתבכת העלילה. האינתיפאדה השנייה. עם חלוף הימים מתבהר שהשותף לעסקים מעורב בפיגועי טרור לרוב, בהם אוטובוס הילדים בכפר דרום, בעיקר בעזרת עוזרו הנאמן רשיד אבו שבאך. דחלאן אינו איש הפת"ח היחיד שמעורב עד צוואר בטרור. ביהודה ושומרון ניתן להזכיר את שמו של מרואן ברגותי; אולם ברגותי, שלא היה מעורב בעסקים עם אנשי מערכת הביטחון, נעצר ונשפט לחמישה מאסרי עולם. דחלאן יצא ללא פגע.

והנה הקליימקס. טבח 7 באוקטובר. דחלאן מועמד מוביל לשלוט ברצועת עזה "ביום שאחרי".

הימים חולפים, והנה בפתחנו פרשה חדשה. בפרשת קטארגייט חשודים גם אנשי מודיעין ומערכת הביטחון. קצינים בצבא שהיו מעורבים בתכנון הלחימה ובהמלצות למדיניות קיבלו במקביל לפועלם החשוב גם כסף רב מהמארחים המיטיבים של הנהגת חמאס. הכל באישור. הכל בהתאם למסורת.

עבודת המודיעין היא עסק מסובך. ומלחמות ושלום נפגשים מדי פעם. העיסוק של ישראל בלבנון הסתבך, אבל גם הניב הצלחות מבצעיות ומודיעיניות. מפרסומים זרים נראה שגם בסוריה היו מגעים מיוחדים שהביאו אף להצלחות. אבל בעסק מסובך נדרשת רגישות, שבלעדיה משלמים בחיים. במאמר "מי אויב ומי ידיד" ("ישראל היום", 22.8.25) עסקה מוריה קור בבלבול הישראלי בין חברים לאויבים. נדמה שהנטייה הישראלית להוסיף עסקים לתוך מערכת היחסים הזו מעלה את רף הסכנה.

אנשים שמעורבים בכתיבת ההמלצה למדיניות של "מי אויב" מקבלים מהצד החשוד ממון - והכל לפי שורת הדין. האם ייתכן שישנם גם דגלים שחורים בעסקים? נניח שאין, עדיין, אבל על הציבור לדעת לעמוד על נפשו ולדרוש חקירה מקיפה ושקיפות מלאה על העסקים שהיו, על השלכותיהם ועל המעורבים בהם. ובמידה שיש אמת בחשדות, החקירה חייבת להתרחב מעבר לשני היועצים (חשובים ככל שיהיו) שישלמו את המחיר עבור כה רבים במערכת. בסוף, את המחיר האמיתי אנחנו משלמים.

• הכותב עומד בראש הקתדרה לחקר לאומיות במרכז מורשת בגין