מציתים את המחלוקת: הימין הישראלי הכשיר את אנרכיית הרחוב

שנתיים חלפו מתחילת המלחמה, והחברה הישראלית השלימה את הרגרסיה כל הדרך חזרה ל־6 באוקטובר. השיר "סתלבט בקיבוץ" שב להתנגן ברדיו, חסימות הכבישים שבו לחיינו לצד כנסי סרבנות מתוקשרים, ואתמול התעוררנו לבוקר שבו פעילי מחאה החליטו לשחק באש, הציתו כמה מוקדים סביב בית ראש הממשלה וגרמו להרס רב, לרבות מכונית של לוחם מילואים שנשרפה כליל.

כדור השלג של הפרעות, ששבר שיאים חדשים, התחיל להתגלגל לפני שבועיים ב"יום העצירה" שהוגדר למען החטופים ומשפחותיהם, אשר לצד הפגנת סולידריות הפך גם לניסוי כלים הבוחן את רף הסובלנות של המשטרה וגם של הציבור. באותו יום חזינו במפגינים, לעיתים מעטים, חוסמים צירי תנועה ראשיים וכולאים אלפי נהגים וילדים בפקקים בחום הכבד. למרבה האירוניה, רוב מוקדי החסימה נהנו מחסות משטרתית אשר אבטחה את הפרות הסדר במקום לעצור אותן. מדורות ענק הוצתו בכביש 1, שכבר ידע שריפות ענק, ובנס הפעם זה לא נגמר באסון, וגם לא במעצרים וכתבי אישום.

התחלנו לפני יותר מעשור, כאשר החוסמים הגיעו מאוכלוסיות מוחלשות כגון הנכים ועולי אתיופיה, ומכאן הדרך להרחיב את המנדט להתבריין על הציבור כבר היתה סלולה עבור כל מי שנלחם למען מטרה נעלה (בעיניו). נוסיף לכך רפיסות משטרתית, המעדיפה לצדד במעשי בריונות במקום למלא את תפקידה - לאכוף את החוק ולשמור על הסדר - וקיבלנו מרחב ציבורי אנרכי שבו אין דין ואין דיין.

רק שלשום ארגון השמאל הקיצוני "עומדים ביחד" כינס מסיבת עיתונאים שבה מאות חיילים ומפקדים במילואים הודיעו על סירובם להתייצב לשירות. בכל מדינה מתוקנת אותם סרבנים היו מודחים בו ברגע מהצבא ודרגותיהם היו נשללות, אבל לא במחוזותינו. בבוקר למחרת שר הביטחון בחר לצייץ על שיגור לוויין חדש ועל ישראל שהפכה למעצמת חלל. עזבו אתכם מהבלגן בארץ, תראו - לוויין!

למרבה הצער, הפרקטיקה הזאת משגשגת בארץ דווקא תחת ממשלות הימין.

אחת הסיבות לבחירתו המחודשת של ממשל טראמפ היא הסלידה של הציבור האמריקני מפוליטיקת הזהויות, אשר תחת חסותה נהג ממשל ביידן בכפפות של משי כלפי פורעים שהשליטו כאוס ברחובות. דווקא בישראל ממשלות הימין מתאפיינות בסובלנות יתר להפרות סדר במרחב הציבורי.

התחלנו לפני יותר מעשור, כאשר החוסמים הגיעו מאוכלוסיות מוחלשות כגון הנכים ועולי אתיופיה, ומכאן הדרך להרחיב את המנדט להתבריין על הציבור כבר היתה סלולה עבור כל מי שנלחם למען מטרה נעלה (בעיניו). נוסיף לכך רפיסות משטרתית, המעדיפה לצדד במעשי בריונות במקום למלא את תפקידה - לאכוף את החוק ולשמור על הסדר - וקיבלנו מרחב ציבורי אנרכי שבו אין דין ואין דיין.

הימין בארץ כל כך מפחד מה יגידו עליו, שלא יקראו לו פשיסט, עד שכבר שנים הוא מכיל דפוסים עברייניים בתוך חופש המחאה. אפשר להאשים את היועמ"שית עד מחר, אבל בשורה התחתונה ממשלות הימין הן שהכשירו מחדש את החסימות, ההפרעות וההצתות, ולא עשו כמעט דבר כדי למגר את התופעה.

נוכח תת־התפקוד של גורמי אכיפת החוק, על הציבור לומר את דברו. הגיע הזמן להפסיק את העמדת הפנים הציבורית ולהודות כי בין חסימות הכבישים וההצתות לבין חופש המחאה אין כלום ושום דבר.

זוהי פרקטיקה אלימה ובריונית, והיא ההפך הגמור מחופש הביטוי. מי שאין קונים לאידיאולוגיה שלו, פונה לצעד האלים של גזילת חופש התנועה של רבבות שלא עשו לו מאומה; מי שלא יודע לנהל דיון ומחלוקות באופן דמוקרטי - הולך ושורף את המועדון. הפיכת הציבור הרחב לשק חבטות אינה תורמת להשבת החטופים.

אותם מציתים וחוסמי כבישים אינם אלא נרקיסיסטים עצלים אשר מתעלמים מהסבל הרב שהם מסיבים לזולת ולא מסוגלים להבין שגם יריביהם הפוליטיים כואבים את התקופה, עומדים לצד המשפחות ומחויבים להשבת החטופים.

יעידו על כך אלפי מילואימניקים אשר בימים אלו מתייצבים לסבב נוסף, כולל המילואימניק שרכבו נשרף אתמול ליד בית ראש הממשלה. המציאות מורכבת וכואבת, ולא חסר על מה לבקר את הממשלה. בואו ננהל מחלוקות בלי להוסיף מכאובים זה לזה.