אחים לנשק: מפירוק הפלמ"ח עד פירוק צה"ל

מחר, רביעי, יוענק פרס יגאל אלון "למעשה מופת חברתי־חלוצי" לעמותת "אחים ואחיות לנשק". כמה סמלי שהטקס יתקיים במוזיאון הפלמ"ח באולם "מלווי השיירות", שהרי מדובר בתנועה שארגנה שיירות מחאה לירושלים. השיירות של אז פרצו את המצור על ירושלים; שיירות מקבלי הפרס עסקו, בין השאר, דווקא במצור במגוון מקומות, כולל בירושלים.

יהיה זה אתגר מעניין לחקור את תרבות הענקת הפרסים ההדדית של מגוון ארגונים, עמותות ומוסדות הפועלים נגד הממשלה. "אחים ואחיות לנשק" יתפסו בו פרק נאה במיוחד. על פעולות המחאה לפני המלחמה הם זכו בפרס ג'ון מקיין על "מנהיגות יוצאת דופן בחתירה לצדק אנושי" ועל ההגנה כביכול על הדמוקרטיה.

בישראל עדיין לא הגזימו עד כדי הענקת פרסים על פעולות השיבוש, החסימות ותקיפת מכון מחקר אזרחי, קהלת, בתקופת המחאה. לעומת זאת, פעילותם במסגרת החמ"ל האזרחי במלחמה הפכה להזדמנות להלבנת מעשיהם בשנה שקדמה למלחמה. נשות הארגון זכו באות אבירות מרכז פרס לשלום ולחדשנות. ביוני 2024 זכו באות נשיא המדינה להתנדבות. אייל נווה, מבכירי הארגון, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רייכמן, וסליחה אם נשכח פרס כלשהו. והיום, ותיקי הפלמ"ח, שלא אהבו את פירוק הפלמ"ח, מעניקים פרס לארגון שניסה לפרק את צה"ל.

מדהים למצוא בערך הוויקיפדיה עליהם שהסעיף שכותרתו "פעולות הסברה, הידברות וקירוב" לארגון שתקף מכון מחקר אזרחי, גדול במעט מהסעיף שכותרתו "הפסקת התנדבות למילואים", עניין מהותי הרבה יותר, קיומי כמו שהתברר ב־7 באוקטובר.

גולת הכותרת של הפעילות היתה קריאה להפסקה המונית של התנדבות למילואים. בשלב מסוים אף טענו שבידיהם 10,000 חתימות של סרבני מילואים. הם בוודאי האמינו שלקריאתם להפסיק להתנדב למילואים יש היענות רבה. אם לא היו מאמינים בכך, לא היו מפרסמים במרשתת, בשעה 08:50 ב־7 באוקטובר, את ההודעה: "'אחים לנשק' קוראים לכל מי שנדרש להתייצב להגנת ישראל ללא היסוס ומייד. כרגע הדבר החשוב ביותר זה ביטחון אזרחי המדינה". רק מי שחושש שתומכיו ואוהדיו לא יגיעו, מפרסם הודעה כזאת.

לאורך כל תקופת הסרבנות טענו שמדובר "רק" בהפסקת התנדבות. במונחי האקטיביזם השיפוטי הקיצוני שעליו הם יצאו להגן באמצעות סרבנות, מדובר בהפסקת התנדבות פורמלית, אבל בסרבנות מהותית. יחידות רבות בצה"ל בנויות על שילוב הדוק בין מילואים לסדיר וקבע דוגמת טייסות הקרב. תפקידים מסוימים, כמו טייסי מילואים, מחייבים אימונים תכופים אחת לזמן מסוים. ארגון של סרבנות המונית להתנדב למילואים פירושו פגיעה בכשירות המבצעית. חלקם אמרו במפורש שזו מטרתם.

האם סרבנות שירות במילואים יכולה להיחשב חלק מאי־ציות אזרחי? במהלך ארגון המחאות טענו אנשי "אחים לנשק", תומכיהם ואוהדיהם שפעולתם היא חלק מאי־ציות אזרחי, שתכליתו הדמוקרטית היא להגן על ערכי היסוד הדמוקרטיים. נניח, לצורך הדיון, שאכן תפיסתם את הדמוקרטיה היא הנכונה לכאורה, ונניח שהממשלה עמדה לפגוע כביכול בדמוקרטיה.

צה"ל הוא צבא העם שאינו מגן על ממשלה או על קואליציה מוגדרת. תכליתו היא הגנה על העם ועל הארץ. איך ייתכן שאי־ציות אזרחי יכלול פגיעה מכוונת בכשירות של צה"ל להגן על אזרחים ועל יישובים? עובדה שהארגון עצמו מיהר לקרוא לחבריו להתייצב ביחידות. אם כך, כיצד פגיעה בכשירות הצבא, "בספטמבר לא יהיה לכם צבא", יכולה להיות חלק מאי־ציות אזרחי?

סביר להניח שבמבנה החברתי־תרבותי הקיים בישראל, עוד יימצאו גורמים שיעניקו לארגון הזה אותות ופרסים. אך גם באותות ובמופתים לא יהיה ניתן להשכיח את העובדה שאת פרס יגאל אלון במוזיאון הפלמ"ח, מקבלים אלה שניסו לפרק את צה"ל.